In this opening chapter of Hilchos De'os, the Rambam introduces us to the fundamental landscape of the human neshama and its character traits, the de'os. We learn how Hashem created people with a vast spectrum of different temperaments and tendencies. The Rambam contrasts the extreme ends of various traits—such as anger versus absolute passivity, pride versus extreme lowliness, and miserliness versus wasteful spending—showing how these midos manifest in our daily lives.
We are then introduced to the essential path of the "golden mean," the middle path in all traits, which is the way of the Chacham (the wise man). The Rambam guides us in how to navigate our natural inclinations, explaining that while some traits are inborn, a person has the power to shape and change his midos through constant practice and avodah, ultimately walking in the ways of Hashem.
אִין דֶעם עֶרְשְׁטְן קַאפִּיטְל פוּן הִלְכוֹת דֵּעוֹת, פִירְט אוּנְז דֶער רַמְבַּ"ם אַרַיין אִין דֶעם יְסוֹדוֹת׳דִיגְן שֶׁטַח פוּן דֶער מֶענְטְשְׁלִיכֶער נְשָׁמָה אוּן אִירֶע כַּארַאקְטֶער שְׁטְרִיכְן, דִי דֵּעוֹת. מִיר לֶערְנֶען וִויאַזוֹי הַשֵּׁם הָאט בַּאשַׁאפְן מֶענְטְשְׁן מִיט אַ בְּרֵייטְן אָפְקְלִיב פוּן פַארְשִׁידֶענֶע טֶעמְפֶּערַאמֶענְטְן אוּן נַייגוּנְגֶען. דֶער רַמְבַּ"ם שְׁטֶעלְט אַנְטְקֶעגְן דִי עֶקְסְטְרֶעמֶע עֶקְן פוּן פַארְשִׁידֶענֶע מִדּוֹת — וִוי כַּעַס קֶעגְן אִינְגַאנְצְן גְלַייכְגִילְטִיגְקֵייט, גַּאֲוָה קֶעגְן עֶקְסְטְרֶעמֶע שִׁפְלוּת, אוּן קַארְגְשַׁאפְט קֶעגְן פַארְשְׁוֶוענְדֶערִישְׁקֵייט — אוּן וַוייזְט וִויאַזוֹי דִי מִדּוֹת קוּמֶען צוּם אוֹיסְדְרוּק אִין אוּנְזֶער טֶעגְלִיכְן לֶעבְן.
דֶערְנָאךְ וֶוערְן מִיר בַּאקֶענְט מִיט דֶעם וִויכְטִיגְן וֶועג פוּן דֶעם "שְׁבִיל הַזָּהָב", דֶער מִיטֶעלֶער וֶועג אִין אַלֶע מִדּוֹת, וָואס דָאס אִיז דֶער דֶּרֶךְ פוּן דֶעם חָכָם. דֶער רַמְבַּ"ם פִירְט אוּנְז אָן וִויאַזוֹי צוּ פִירְן אוּנְזֶערֶע נַאטִירְלִיכֶע נַייגוּנְגֶען, עֶרְקְלֶערְנְדִיג אַז כָאטְשׁ טֵייל מִדּוֹת זֶענֶען גֶעבוֹירְן אִין אַ מֶענְטְשְׁ, הָאט אָבֶער אַ מֶענְטְשְׁ דֶעם כֹּחַ צוּ פַארֶעמֶען אוּן עֶנְדֶערְן זַיינֶע מִדּוֹת דוּרךְ כְּסֵדֶר׳דִיגֶע אִיבוּנְג אוּן עֲבוֹדָה, בִּיז עֶר גֵייט עֶנְדְלִיךְ אִין דִי וֶעגְן פוּן הַשֵּׁם.
דֵעוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם
Many different character traits exist for each and every one of the children of man,
פֿילע פֿאַרשיידענע כאַראַקטער שטריכן זענען פֿאַרהאַן ביי יעדן איינעם פֿון די מענטשן,
וְזוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּהּ בְּיוֹתֵר.
and this trait in one person is completely different from this same trait in another, and is exceedingly distant from it.
און די אייגנשאַפֿט ביי איין מענטש איז אינגאַנצן אַנדערש פֿון די זעלבע אייגנשאַפֿט ביי אַ צווייטן, און איז גאָר ווייט דערפֿון.
יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד.
For example, there is a man who is a master of wrath, who is always angry,
צום ביישפּיל, עס איז דאָ אַ מענטש וואָס איז אַ בַּעַל כַּעַס, וואָס איז שטענדיג אין כַּעַס,
וְישׁ אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל
and there is a man whose mind is settled upon him and he is not angry at all,
און עס איז דאָ אַ מענטש וואָס זיין דַּעַת איז באַזעצט אויף אים און ער כּעסט זיך בכלל נישט אָן,
וְאִם יִכְעַס יִכְעַס כַּעַס מְעַט בְּכַמָּה שָׁנִים.
and if he will be angry, he will only be angry with a slight anger once in several years.
און אויב ער וועט יאָ כעסן, וועט ער נאָר כעסן אַ קליינע כעס איינמאָל אין עטליכע יאָר.
וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר.
And there is a man who is exceedingly haughty of heart,
און עס איז דאָ אַ מענטש וואָס איז גאָר שטאַרק גְּבַהּ לֵב און האַרציג גרויסהאַלטעריש,
וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר.
and there is one who is exceedingly humble of spirit.
און עס איז דאָ איינער וואָס איז גאָר שטאַרק שְׁפַל רוּחַ און דערנידערט ביי זיך.
וְיֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה לֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהָלֹךְ בְּתַאֲוָה.
And there is one who is a master of desire, whose soul will not be satisfied from walking in desire,
און עס איז דאָ איינער וואָס איז אַ בַּעַל תַּאֲוָה, וואָס זיין נֶפֶשׁ וועט נישט זאַט ווערן פֿון נאָכגיין תַּאֲווֹת,
וְיֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל לֵב טָהוֹר מְאֹד
and there is one who is a master of a very pure heart,
און עס איז דאָ איינער וואָס איז אַ בַּעַל לֵב טָהוֹר מְאֹד מיט אַ גאָר ריינעם האַרץ,
וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן.
and he will not desire even those few things that the body needs.
און ער וועט נישט גלוסטן אַפֿילו צו די ווייניג זאַכן וואָס דער קערפּער דאַרף האָבן.
וְיֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה שֶׁלֹּא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן הָעוֹלָם,
And there is a master of a broad soul, a greedy person, whose soul will not be satisfied by all the money in the world,
און עס איז דאָ אַ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, אַ גיראַקער מענטש, וואָס זיין נֶפֶשׁ וועט נישט זאַט ווערן פֿון דעם גאַנצן געלט פֿון דער וועלט,
כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ה ט "אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף".
like the matter as it is said in Koheles 5:9, "A lover of money will not be satisfied with money."
אַזוי ווי דער ענין וואָס עס שטייט אין קהלת, "דער וואָס האָט ליב געלט וועט נישט זאַט ווערן פֿון געלט".
וְיֵשׁ מְקַצֵּר נַפְשׁוֹ שֶׁדַּיּוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מְעַט שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ
And there is one who restricts his soul, being content with so little that even a small thing, which will not really suffice for him, is enough for him,
און עס איז דאָ איינער וואָס צוימט איין זיין נֶפֶשׁ און באַגנוגנט זיך מיט אַזוי ווייניג, אַז אַפֿילו אַ קליינע זאַך, וואָס וועט אים באמת נישט זיין גענוג, איז אים גענוג,
וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג כָּל צָרְכּוֹ.
and he will not pursue to attain all his needs.
און ער וועט נישט נאָכלויפֿן צו פֿאַרשאַפֿן אַלע זיינע באַדערפֿענישן.
וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּרָעָב וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ
And there is one who afflicts himself with hunger and gathers money to his hand,
און עס איז דאָ איינער וואָס פֿייניגט זיך אַליין מיט הונגער און קלייבט צונויף געלט צו זיין האַנט,
וְאֵינוֹ אוֹכֵל פְּרוּטָה מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא בְּצַעַר גָּדוֹל.
and he does not eat even a penny of his own money except with great pain.
און ער עסט נישט אַפֿילו איין אייגענע פּרוטה פֿאַר זיך אַליין נאָר מיט גרויס צער.
וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ בְּיָדוֹ לְדַעְתּוֹ.
And there is one who destroys all his money with his own hand by his own will.
און עס איז דאָ איינער וואָס פֿאַרלירט זיין גאַנצע געלט מיט זיין אייגענער האַנט מיט זיין אייגענעם ווילן.
וְעַל דְּרָכִים אֵלּוּ שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת
And upon these ways are the rest of all the traits,
און אויף די דאָזיגע וועגן זענען געבויט די איבעריגע אַלע כאַראַקטער שטריכן,
כְּגוֹן מְהוֹלֵל וְאוֹנֵן וְכִילַי וְשׁוֹעַ וְאַכְזָרִי וְרַחֲמָן וְרַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
such as the overly elated, and the depressed, and the stingy, and the generous, and the cruel, and the merciful, and the soft of heart, and the courageous of heart, and the like of them.
ווי צום ביישפּיל דער וואָס איז איבערמעסיג פֿרייליך, און דער טרויעריגער, און דער קאַרגער, און דער ברייטער נָדִיב, און דער אַכְזָרִי, און דער רַחְמָן, און דער ווייכער פֿון האַרץ, און דער מוטיגער פֿון האַרץ, און דאָס גלייכן.
וְיֵשׁ בֵּין כָּל דֵּעָה וְדֵעָה הָרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בַּקָּצֶה הָאַחֵר דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת זוֹ רְחוֹקָה מִזּוֹ.
And there are, between each and every trait and the other trait that is distant from it at the other extreme, intermediate traits, each this far distant from that one.
אוּן עֶס זֶענֶען דָא, צְוִוישְׁן יֶעדֶע אֵיינְצִיגֶע מִדָּה אוּן דִי אַנְדֶערֶע מִדָּה וָואס אִיז וַוײט פוּן אִיר בִּיזְן צְוֵוײטְן עֶק, מִיטְלְסְטֶע מִדּוֹת, וָואס יֶעדֶע אֵײנֶע אִיז דָאס וַוײט אָפְּגֶערוּקְט פוּן יֶענֶער.
וְכָל הַדֵּעוֹת יֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁהֵן לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לְפִי טֶבַע גּוּפוֹ.
And regarding all the traits, there are among them traits that belong to a person from the beginning of his creation, according to the nature of his body and physical makeup.
אוּן לְגַבֵּי אַלֶע מִדּוֹת, זֶענֶען דָא צְוִוישְׁן זֵײ מִדּוֹת וָואס אַ מֶענְטְשׁ הָאט שׁוֹין פוּן אָנְהֵײב פוּן זַײן בַּאשָׁאפוּנְג, לוֹיט דֶעם טֶבַע פוּן זַײן קֶערְפֶּער אוּן זַײן פִיזִישְׁן אוֹיפְבוֹי.
וְיֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁטִּבְעוֹ שֶׁל אָדָם זֶה מְכֻוָּן וְעָתִיד לְקַבֵּל אוֹתָם בִּמְהֵרָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַדֵּעוֹת.
And there are among them traits that the nature of this particular person is disposed and destined to receive quickly, more than the rest of the traits.
אוּן עֶס זֶענֶען דָא צְוִוישְׁן זֵײ מִדּוֹת וָואס דֶער טֶבַע פוּן דֶעם סְפֶּעצִיפִישְׁן מֶענְטְשׁ אִיז גֶעאֵײגְנְט אוּן גְרֵײט זֵײ אוֹיפְצוּנֶעמֶען שְׁנֶעלֶער וִוי דִי אִיבֶּרִיגֶע מִדּוֹת.
וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵינָן לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ אֶלָּא לָמַד אוֹתָם מֵאֲחֵרִים
And there are among them traits that do not belong to a person from the beginning of his creation, but rather he learned them from others by observing their behavior,
אוּן עֶס זֶענֶען דָא צְוִוישְׁן זֵײ מִדּוֹת וָואס אַ מֶענְטְשׁ הָאט נִישְׁט פוּן אָנְהֵײב פוּן זַײן בַּאשָׁאפוּנְג, נָאר עֶר הָאט זֵײ גֶעלֶערְנְט פוּן אַנְדֶערֶע דוּרְך קוּקְן אוֹיף זֵײעֶר אוֹיפְפִירוּנְג,
אוֹ שֶׁנִּפְנָה לָהֶן מֵעַצְמוֹ לְפִי מַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ.
or that he turned to them on his own, according to a thought that arose in his heart and mind,
אָדֶער אַז עֶר הָאט זִיךְ גֶעוֶוענְדֶעט צוּ זֵײ פוּן זִיךְ אַלֵײן, לוֹיט אַ מַחֲשָׁבָה וָואס אִיז אַרוֹיפְגֶעקוּמֶען אִין זַײן הַארְץ אוּן זַײן שֵׂכֶל,
אוֹ שֶׁשָּׁמַע שֶׁזּוֹ הַדֵּעָה טוֹבָה לוֹ וּבָהּ רָאוּי לֵילֵךְ
or that he heard that this trait is good for him, and in it it is proper to walk,
אָדֶער אַז עֶר הָאט גֶעהֶערְט אַז דִי דָאזִיגֶע מִדָּה אִיז גוּט פַאר אִים, אוּן אִין אִיר אִיז רָאוּי צוּ גֵײן,
וְהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּהּ עַד שֶׁנִּקְבְּעָה בְּלִבּוֹ:
and he accustomed himself in it until it became fixed in his heart as a second nature.
אוּן עֶר הָאט זִיךְ צוּגֶעוואוֹינְט אִין אִיר בִּיז זִי אִיז גֶעוָוארְן אֵײנְגֶעקְרִיצְט אִין זַײן הַארְץ וִוי אַ צְוֵוײטֶע נָאטוּר.
שְׁתֵּי קְצָווֹת הָרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה
The two extremes that are distant, this from this, which are in every character trait and character trait,
דִי צְוֵויי עֶקְסְטְרֶעמֶען וָואס זֶענֶען וַוייט אֵיינְס פוּנֶעם אַנְדֶערְן, וָואס זֶענֶען דָא אִין יֶעֳדֶע כַּרַאקְטֶער-שְׁטְרִיךְ אוּן כַּרַאקְטֶער-שְׁטְרִיךְ,
אֵינָן דֶּרֶךְ טוֹבָה
are not a good path,
זֶענֶען נִישְׁט קֵיין גוּטֶער וֶועג,
וְאֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת בָּהֶן
and it is not fitting for a man to walk in them,
אוּן עֶס פַּאסְטִיג נִישְׁט פַאר אַ מֶענְטְשׁ צוּ גֵיין אִין זֵיי,
וְלֹא לְלַמְּדָן לְעַצְמוֹ.
and not to teach them to himself.
אוּן נִישְׁט זֵיי אוֹיסְצוּלֶערְנֶען פַאר זִיךְ אַלֵיין.
וְאִם מָצָא טִבְעוֹ נוֹטֶה לְאַחַת מֵהֶן
And if he found his nature leaning to one of them,
אוּן אוֹיבּ עֶר הָאט גֶעפוּנֶען אַז זַיין נַאטוּר נַייגְט צוּ אַיְינֶע פוּן זֵיי,
אוֹ מוּכָן לְאַחַת מֵהֶן
or disposed to one of them,
אָדֶער עֶר אִיז צוּגֶעגְרֵייט צוּ אַיְינֶע פוּן זֵיי,
אוֹ שֶׁכְּבָר לָמֵד אַחַת מֵהֶן וְנָהַג בָּהּ
or that he already learned one of them and behaved in it,
אָדֶער אַז עֶר הָאט שׁוֹין גֶעלֶערְנְט אַיְינֶע פוּן זֵיי אוּן זִיךְ גֶעפִיֺרט דֶערְמִיט,
יַחֲזִיר עַצְמוֹ לַמּוּטָב
he should return himself to the better
זָאל עֶר זִיךְ צוּרִיקְקֶערְן צוּם בֶּעסֶערְן
וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבִים
and walk in the path of the good ones,
אוּן גֵיין אִין דֶעם וֶועג פוּן דִי גוּטֶע,
וְהִיא הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה:
and it is the straight path.
אוּן דָאס אִיז דֶער גְלַייכֶער וֶועג.
הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם.
The straight path is the intermediate trait that is in each and every temperament of all the temperaments that a person has.
דֶער גְלַייכֶער וֶועג אִיז דִי מִיטֶעלְסְטֶע מִדָּה וָואס גֶעפִינְט זִיךְ אִין יֶעדֶע אֵיינְצִיגֶע מִדָּה פוּן אַלֶע מִדּוֹת וָואס אַ מֶענְטְשׁ פַארְמָאגְט.
וְהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ.
And it is the temperament that is distant from the two extremes an equal distance, and is not close, not to this one and not to that one.
אוּן דָאס אִיז דִי מִדָּה וָואס אִיז גְלַייךְ דֶערְוַוייטֶערְט פוּן דִי צְוֵויי עֶקְסְטְרֶעמֶען, אוּן אִיז נִישְׁט נָאנְט, נִישְׁט צוּ דֶעם אוּן נִישְׁט צוּ יֶענֶעם.
לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו תָּמִיד וּמְשַׁעֵר אוֹתָם וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ.
Therefore, the early Sages commanded that a person should always evaluate his temperaments, and calculate them, and direct them in the middle path, so that he will be healthy in his body.
דֶערִיבֶער הָאבְן דִי עֶרְשְׁטֶע חֲכָמִים אָנְגֶעזָאגְט אַז אַ מֶענְטְשׁ זָאל שְׁטֶענְדִיג אָפְשָׁאצְן זַיינֶע מִדּוֹת, אוּן זֵיי אוּיסְרֶעכֶנֶען, אוּן זֵיי רִיכְטְן אִינֶעם מִיטְלְן וֶועג, כְּדֵי עֶר זָאל זַיין גֶעזוּנְט אִין זַיין קֶערְפֶּער.
כֵּיצַד.
How so?
וִויאָזוֹי?
לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס וְלֹא כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
He should not be a master of wrath, easy to anger, and not like a dead person who does not feel, but rather intermediate.
עֶר זָאל נִישְׁט זַיין אַ כַּעַסְן וָואס וֶוערְט שְׁנֶעל אִין כַּעַס, אוּן אוֹיךְ נִישְׁט וִוי אַ טוֹיטֶער וָואס פִילְט גָארְנִישְׁט, נָאר עֶר זָאל זַיין אִינְדֶערְמִיט.
לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.
He should not anger except over a major matter that is fitting to anger over, so that a similar thing will not be done another time.
עֶר זָאל נִישְׁט כַּעַסְן נָאר אוֹיף אַ גְרוֹיסֶע זַאךְ וָואס עֶס פַאסְט אוֹיף אִיר צוּ כַּעַסְן, כְּדֵי מֶען זָאל נִישְׁט טָאן אַן עֶנְלִיכֶע זַאךְ אַן אַנְדֶערְס מָאל.
וְכֵן לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּזוּלָתָן
And so, he should not desire except for things that the body needs and which it is impossible to exist without,
אוּן אַזוֹי אוֹיךְ זָאל עֶר נִישְׁט גְלוּסְטְן נָאר צוּ זַאכְן וָואס דֶער קֶערְפֶּער דָארְף הָאבְן אוּן עֶס אִיז אוּמְמֶעגְלִיךְ צוּ עֶקְזִיסְטִירְן אָן זֵיי,
כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר משלי יג כה "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ".
as the matter is stated in Mishlei 13:25, "A righteous man eats to satisfy his soul."
אַזוֹי וִוי דִי זַאךְ וֶוערְט גֶעזָאגְט אִין מִשְׁלֵי יג:כה, "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" — אַ צַדִּיק עֶסְט צוּ זֶעטִיגְן זַיין זֶעל.
וְכֵן לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה
And so, he should not toil in his business except to obtain that which is necessary for him for the life of the hour, meaning his immediate needs,
אוּן אַזוֹי אוֹיךְ זָאל עֶר נִישְׁט הָארֶעוֶוען אִין זַיין גֶעשֶׁעפְט נָאר צוּ פַארְשָׁאפְן דָאס וָואס אִיז אִים נוֹיטִיג פַארְן לֶעבְן פוּן דֶער שָׁעָה, דָאס מֵיינְט זַיינֶע בַּאלְדִיגֶע גֶעבְרוֹיכְן,
כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהילים לז טז "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק".
as the matter is stated in Tehillim 37:16, "Better is a little for the righteous man."
אַזוֹי וִוי דִי זַאךְ וֶוערְט גֶעזָאגְט אִין תְּהִלִּים לז:טז, "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק" — בֶּעסֶער אִיז אַ בִּיסְל פַארְן צַדִּיק.
וְלֹא יִקְפֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר.
And he should not close his hand excessively like a miser,
אוּן עֶר זָאל נִישְׁט פַארְמַאכְן זַיין הַאנְט אִיבֶערְגֶעטְרִיבְן וִוי אַ קַארְגֶער,
וְלֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךֹ.
and he should not squander his money, but rather give charity according to the capacity of his hand, and lend properly to whoever is in need.
אוּן עֶר זָאל נִישְׁט צֶעוָואַרְפְן זַיין גֶעלְט, נָאר גֶעבְן צְדָקָה לוֹיט דִי מֶעגְלֶעכְקֵייט פוּן זַיין הַאנְט, אוּן לַייעֶן וִוי עֶס פַאסְט פַאר וֶוער עֶס דָארְף הִילְף.
וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
And he should not be overly jovial and laughing, nor sad and mourning, but rather happy all his days, with calmness and with a pleasant countenance.
אוּן עֶר זָאל נִישְׁט זַיין צוּ פִיל פְרֵיילֶעךְ אוּן לַאכְן, אוּן נִישְׁט טְרוֹיעֶרִיג אוּן קְלָאגְנְדִיג, נָאר פְרֵיילֶעךְ אַלֶע זַיינֶע טֶעג, מִיט רוּאִיגְקֵייט אוּן מִיט אַ שֵׁיינֶעם פָּנִים.
וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו.
And so too with the rest of his temperaments.
אוּן אַזוֹי אוֹיךְ מִיט דִי אִיבְרִיגֶע פוּן זַיינֶע מִדּוֹת.
וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים.
And this path is the path of the wise.
אוּן דֶער דָאזִיגֶער וֶעג אִיז דֶער וֶעג פוּן דִי חֲכָמִים.
כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו דֵּעוֹת בֵּינוֹנִית בֵּינוֹנִיּוֹת מְמֻצָּעוֹת נִקְרָא חָכָם:
Any person whose temperaments are intermediate, balanced temperaments, is called wise.
יֶעדֶער מֶענְטְשׁ וֶעמֶענְס מִדּוֹת זֶענֶען מִיטֶעלְסְטֶע, אוֹיסְגֶעגְלִיכֶענֶע מִדּוֹת, וֶוערְט אָנְגֶערוּפְן אַ חָכָם.
וּמִי שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר
And whoever is precise upon himself exceedingly, holding himself to a higher standard of self-discipline,
אוּן וֶוער עֶס אִיז מְדַקְדֵּק אוֹיף זִיךְ אִיבֶּערְגֶעטְרִיבְן, אוּן הַאלְט זִיךְ צוּ אַ הֶעכֶערֶע מַדְרֵגָה פוּן זֶעלְבְּסְט-דִיסְצִיפְּלִין,
וְיִתְרַחֵק מִדֵּעָה בֵּינוֹנִית מְעַט
and distances himself from the intermediate temperament slightly,
אוּן דֶערְוַוייטֶערְט זִיךְ פוּן אַ מִיטְעלֶע דֵּעָה אַבִּיסְל,
לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה
to this side or to that side,
צוּ דֶעם זַייט אָדֶער צוּ יֶענֶעם זַייט,
נִקְרָא חָסִיד.
is called pious, a chasid.
וֶוערְט אָנְגֶערִיפְן אַ חָסִיד.
כֵּיצַד.
How so?
וִויאָזוֹי?
מִי שֶׁיִּתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן
One who distances himself from haughtiness of the heart until the ultimate extreme,
וֶוער עֶס דֶערְוַוייטֶערְט זִיךְ פוּן גַּאֲוָה בִּיזְן לֶעצְטְן עֶקְסְטְרִים,
וְיִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר
and is lowly of spirit exceedingly,
אוּן אִיז שְׁפַל רוּחַ אִיבֶּערְגֶעטְרִיבְן,
נִקְרָא חָסִיד
is called pious,
וֶוערְט אָנְגֶערִיפְן אַ חָסִיד,
וְזוֹ הִיא מִדַּת חֲסִידוּת.
and this is the trait of piety.
אוּן דָאס אִיז דִי מִדָּה פוּן חֲסִידוּת.
וְאִם נִתְרַחֵק עַד הָאֶמְצַע בִּלְבַד
And if he distanced himself until the middle only,
אוּן אוֹיבּ עֶר הָאט זִיךְ דֶערְוַוייטֶערְט נָאר בִּיזְן מִיטְלְסְטְן וֶועג,
וְיִהְיֶה עָנָו
and is humble,
אוּן עֶר אִיז אַן עָנָיו,
נִקְרָא חָכָם
he is called wise,
וֶוערְט עֶר אָנְגֶערִיפְן אַ חָכָם,
וְזוֹ הִיא מִדַּת חָכְמָה.
and this is the trait of wisdom.
אוּן דָאס אִיז דִי מִדָּה פוּן חָכְמָה.
וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת.
And upon this path are the rest of all the temperaments.
אוּן אוֹיף דֶעם אוֹפְן זֶענֶען דִי אִיבֶּערִיגֶע אַלֶע דֵּעוֹת.
וַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַטִּין דֵּעוֹת שֶׁלָּהֶן מִדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית
And the pious ones of the first generations were bending their temperaments from the intermediate path
אוּן דִי חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים פְלֶעגְן נַייגְן זֵייעֶרֶע דֵּעוֹת פוּן דֶעם מִיטְעלְן וֶועג
כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת.
towards the two extremes.
קֶעגְן דִי צְוֵויי עֶקְסְטְרֶעמֶען.
יֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן
There is a temperament that they bend towards the ultimate extreme,
עֶס אִיז דָא אַ דֵּעָה וָואס זֵיי נַייגְן קֶעגְן דֶעם לֶעצְטְן עֶקְסְטְרִים,
וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָרִאשׁוֹן.
and there is a temperament that they bend towards the first extreme.
אוּן עֶס אִיז דָא אַ דֵּעָה וָואס זֵיי נַייגְן קֶעגְן דֶעם עֶרְשְׁטְן עֶקְסְטְרִים.
וְזֶהוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
And this is beyond the line of the law.
אוּן דָאס אִיז לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים
And we are commanded to walk in these intermediate paths,
אוּן מִיר זֶענֶען מְצֻוֶּוה צוּ גֵיין אִין דִי דָאזִיגֶע מִיטְעלֶע וֶועגְן,
וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים
and they are the good and straight paths,
אוּן זֵיי זֶענֶען דִי גוּטֶע אוּן גְלַייכֶע וֶועגְן,
שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":
as it is said, "And you shall walk in His ways."
וִוי עֶס שְׁטֵייט גֶעשְׁרִיבְן, "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (אוּן דוּ זָאלְסְט גֵיין אִין דִי וֶועגְן פוּן הַשֵּׁם).
כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ.
So they learned in the explanation of this mitzvah of walking in His ways:
אַזױ האָבן זײ געלערנט אין דעם פּירוש פֿון דער דאָזיקער מצוה פֿון גײן אין זײנע װעגן:
מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן.
Just as He is called Gracious, even you be gracious.
אַזױ װי ער װערט אָנגערופֿן חַנּוּן, זאָלסטו אױך זײן חַנּוּן.
מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם.
Just as He is called Merciful, even you be merciful.
אַזױ װי ער װערט אָנגערופֿן רַחוּם, זאָלסטו אױך זײן רַחוּם.
מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ.
Just as He is called Holy, even you be holy.
אַזױ װי ער װערט אָנגערופֿן קָדוֹשׁ, זאָלסטו אױך זײן קָדוֹשׁ.
וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין
And on this path, the prophets called the Almighty by all those descriptions, such as:
און אױף דעם װעג האָבן די נבֿיאים אָנגערופֿן דעם קֵל מיט אַלע יענע באַשרײַבונגען, װי למשל:
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
Slow to anger and abundant in kindness, Righteous and Just, Perfect, Mighty and Strong, and similar to them,
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, צַדִּיק וְיָשָׁר, תָּמִים, גִּבּוֹר וְחָזָק, און ענלעכס צו זײ,
לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים
to make known that they are paths that are good and upright,
כּדי מודיע צו זײן אַז דאָס זענען װעגן װאָס זענען גוט און גלײַך,
וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן
and a person is obligated to guide himself in them
און אַ מענטש איז מחויבֿ זיך צו פֿירן אין זײ
וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:
and to resemble Him according to his ability.
און זיך צו פֿאַרגלײַכן צו אים לױט זײן כּוח.
וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בּוֹ.
And how shall a person accustom himself with these temperaments until they are established in him?
אוּן וִוי אַזוֹי זָאל אַ מֶענְטְשׁ צוּגֶעוִוילְנֶען זִיךְ מִיט דִי דָאזִיגֶע אֵייגְנְשַׁאפְטְן בִּיז זֵיי וֶועלְן וֶוערְן אֵיינְגֶעקְרִיצְט אִין אִים?
יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת
He should perform, and repeat, and perform a third time the actions that he does according to the middle temperaments,
עֶר זָאל טָאן, אוּן אִיבֶּערְחַזֶרְן, אוּן טָאן אַ דְרִיט מָאל דִי מַעֲשִׂים וָואס עֶר טוּט לוֹיט דִי מִיטְלְסְטֶע אֵייגְנְשַׁאפְטְן,
וְיַחֲזֹר בָּהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶם קַלִּים עָלָיו
and repeat them constantly until their actions will be easy upon him,
אוּן זֵיי כְּסֵדֶר אִיבֶּערְחַזֶרְן בִּיז זֵיֶיערֶע מַעֲשִׂים וֶועלְן זַיין גְרִינְג פַאר אִים,
וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח עָלָיו וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ.
and there will not be in them any difficulty upon him, and the temperaments will be established in his soul.
אוּן עֶס וֶועט נִישְׁט זַיין אִין זֵיי קֵיין שׁוּם שְׁוֶוערִיקֵייט פַאר אִים, אוּן דִי אֵייגְנְשַׁאפְטְן וֶועלְן וֶוערְן אֵיינְגֶעקְרִיצְט אִין זַיין נְשָׁמָה.
וּלְפִי שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָא בָּהֶן הַיּוֹצֵר
And because the Creator is called by these names,
אוּן וִויבַּאלְד דֶער בַּאשֶׁעפֶר וֶוערְט גֶערוּפְן מִיט דִי דָאזִיגֶע נֶעמֶען,
וְהֵם הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לָלֶכֶת בָּהּ.
and they are the middle path that we are obligated to walk in,
אוּן זֵיי זֶענֶען דֶער מִיטְלְסְטֶער וֶועג וָואס מִיר זֶענֶען מְחוּיָב צוּ גֵיין אִין אִים,
נִקְרֵאת דֶּרֶךְ זוֹ דֶּרֶךְ ה'.
this path is called the path of Hashem.
וֶוערְט דֶער דָאזִיגֶער וֶועג גֶערוּפְן דֶער וֶועג פוּן הַשֵּׁם.
וְהִיא שֶׁלִּמֵּד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבָנָיו
And it is what Avraham our father taught to his children,
אוּן דָאס אִיז וָואס אַבְרָהָם אָבִינוּ הָאט גֶעלֶערְנְט פַאר זַיְינֶע קִינְדֶער,
שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וְגוֹ'.
as it is stated, "For I have known him in order that he will command," etc.
וִוי עֶס שְׁטֵייט, "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וְגוֹ'.
וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ מֵבִיא טוֹבָה וּבְרָכָה לְעַצְמוֹ
And the one who walks in this path brings goodness and blessing to himself,
אוּן דֶער וָואס גֵייט אִין דֶעם דָאזִיגְן וֶועג בְּרֶענְגְט גוּטְקֵייט אוּן בְּרָכָה פַאר זִיךְ אַלֵיין,
שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו":
as it is stated, "In order to bring Hashem upon Avraham that which He spoke concerning him."
וִוי עֶס שְׁטֵייט, "לְמַעַן הָבִיא הַשֵּׁם עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו".
The chapter outlines the diverse nature of human character traits, explaining that while some tendencies are inborn, others are acquired through habit or environment. The Rambam establishes that the ideal path for a person is the intermediate path, which represents balance and emotional health. He contrasts the Chacham, who maintains this perfect middle ground, with the Chasid, who acts lifnim mishuras hadin (beyond the strict line of the law) by leaning slightly toward the extreme of modesty or generosity. Ultimately, we are commanded to emulate the middos of Hashem—to be merciful, gracious, and holy—which we accomplish by consciously refining our character and walking in His ways.
דֶער קַאפִּיטְל לַייגְט אַרָאפּ דִי פַארְשִׁידְנַארְטִיגֶע נַאטוּר פוּן מֶענְטְשְׁלִיכֶע מִדּוֹת, אוּן עֶקְלֶערְט אַז כָאטְשׁ טֵייל נַייגוּנְגֶען זֶענֶען גֶעבוֹירְן, וֶוערְן אַנְדֶערֶע איינְגֶעקוֹיפְט דוּרךְ גֶעוואוֹינְהֵייט אָֺדֶער דִי אַרוּמִיגֶע סְבִיבָה. דֶער רַמְבַּ"ם שְׁטֶעלְט פֶעסְט אַז דֶער רִיכְטִיגֶער וֶועג פַאר אַ מֶענְטְשְׁ אִיז דֶער מִיטֶעלֶער וֶועג, וָואס דָאס שְׁטֶעלְט מִיט זִיךְ פַאר בַּאלַאנְס אוּן גַיְיסְטִיגֶע גֶעזוּנְט. עֶר שְׁטֶעלְט אַנְטְקֶעגְן דֶעם חָכָם, וָואס הַאלְט אָן דֶעם דָאזִיגְן פֶערְפֶעקְטְן מִיטֶעלְן וֶועג, מִיט דֶעם חָסִיד, וָואס פִירְט זִיךְ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין דוּרךְ זִיךְ בֵייגְן אַבִּיסְל מֶער צוּם עֶקְסְטְרֶעם פוּן עַנְוָה אָֺדֶער בְּרֵייטְהַארְצִיגְקֵייט. צוּם סוֹף זֶענֶען מִיר אָנְגֶעזָאגְט נָאכְצוּמַאכְן דִי מִדּוֹת פוּן הַשֵּׁם — צוּ זַיין רַחוּם, חַנּוּן, אוּן הֵיילִיג — וָואס דָאס פִירְן מִיר אוֹיס דוּרךְ דֶעם וָואס מִיר רֵיינִיגְן אוֹיס אוּנְזֶערֶע מִדּוֹת מִיט מַחֲשָׁבָה אוּן מִיר גֵייען אִין זַיינֶע וֶעגְן.
We often look at our middos, our character traits, as if they are permanent fixtures of who we are. We say, "I am just a naturally angry person," or "I am just a worrywart by nature." But the Rambam is teaching us a profound secret of our avodah: your personality is not a life sentence. Hashem created us with different tendencies, and we might have picked up bad habits from our surroundings, but we are never stuck. The middle path, the "derech Hashem," is always within our reach.
How do we actually change a deeply ingrained trait? The Rambam gives us a practical, psychological roadmap: "He shall do, repeat, and do a third time." You cannot simply think your way into becoming a calmer or more generous person. You have to act your way there. If you have a tendency to be tightfisted, you must force yourself to give tzedakah, over and over again, even in small amounts, until the act of giving becomes natural and light.
By consciously steering our actions toward the balanced middle, we are not just improving our behavior; we are fulfilling the mitzvah of "v'halachta b'drachav", walking in His ways. Just as Hashem is patient and kind, we train ourselves to act with patience and kindness until these middos are permanently engraved upon our very neshama.
Today, identify one area where you tend to go to an extreme, whether it is reacting too quickly in anger, or being overly stingy with your time or money. Force yourself to perform three small, concrete actions that pull you back toward the gentle middle path.
מִיר קוּקְן אָפְטְמָאל אוֹיף אוּנְזֶערֶע מִדּוֹת, אוּנְזֶערֶע כַּארַאקְטֶער שְׁטְרִיכְן, כְּאִילוּ זֵיי זֶענֶען שְׁטֶענְדִיגֶע זַאכְן וָואס זֶענֶען אַ חֵלֶק פוּן וֶוער מִיר זֶענֶען. מִיר זָאגְן, "אִיךְ בִּין פְּשׁוּט אַ כַּעַסְן מִצַּד מַיין נַאטוּר," אָֺדֶער "אִיךְ בִּין פְּשׁוּט אַ דַּאגָה׳דִיגֶער מֶענְטְשְׁ פוּן נַאטוּר." אָבֶער דֶער רַמְבַּ"ם לֶערְנְט אוּנְז אַ טִיפְן סוֹד פוּן אוּנְזֶער עֲבוֹדָה: דַיין פֶּערְזֶענְלִיכְקֵייט אִיז נִישְׁט קֵיין לֶעבְנְסְלֶענְגְלִיכֶע שְׁטְרָאף. הַשֵּׁם הָאט אוּנְז בַּאשַׁאפְן מִיט פַארְשִׁידֶענֶע נַייגוּנְגֶען, אוּן מִיר הָאבְן אֶפְשָׁר צוּגֶענוּמֶען שְׁלֶעכְטֶע גֶעוואוֹינְהֵייטן פוּן אוּנְזֶערֶע אַרוּמִיגֶע, אָבֶער מִיר זֶענֶען קֵיינְמָאל נִישְׁט שְׁטֶעקְן גֶעבְלִיבְן. דֶער מִיטֶעלֶער וֶועג, דֶער "דֶּרֶךְ הַשֵּׁם", אִיז שְׁטֶענְדִיג נָאנְט צוּ אוּנְז.
וִויאַזוֹי טוֹישְׁט מֶען טַאקֶע אַ מִדָּה וָואס אִיז טִיף אַיינְגֶעוַואַרְצְלְט? דֶער רַמְבַּ"ם גִיט אוּנְז אַ פְּרַאקְטִישְׁן, נֶפֶשׁ׳דִיגְן וֶועג-וַוייזֶער: "יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וְיִשְׁלֵשׁ." דוּ קֶענְסְט נִישְׁט בְּלוֹיז דוּרךְ טְרַאכְטְן וֶוערְן אַ רוּאִיגֶערֶער אָֺדֶער אַ מֶער בְּרֵייטְהַארְצִיגֶער מֶענְטְשְׁ. דוּ מוּזְט הַאנְדְלֶען כְּדֵי אָנְצוּקוּמֶען אַהִין. אוֹיב דוּ הָאסְט אַ נַייגוּנְג צוּ זַיין קַארְג, מוּזְטוּ זִיךְ צוְוִינְגֶען צוּ גֶעבְן צְדָקָה, נָאכְאַמָאל אוּן נָאכְאַמָאל, אֶפִילוּ אִין קְלֵיינֶע סְכוּמִים, בִּיז דָאס גֶעבְן וֶוערְט נַאטִירְלִיךְ אוּן גְרִינְג.
דוּרךְ דֶעם וָואס מִיר פִירְן אוּנְזֶערֶע מַעֲשִׂים מִיט מַחֲשָׁבָה צוּם בַּאלַאנְסִירְטְן מִיטֶעלְן וֶועג, פַארְבֶעסֶערְן מִיר נִישְׁט בְּלוֹיז אוּנְזֶער אוֹיפְפִירְוּנְג; מִיר פִירְן אוֹיס דִי מִצְוָה פוּן "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", צוּ גֵיין אִין זַיינֶע וֶעגְן. פוּנְקְט וִוי הַשֵּׁם אִיז אֶרֶךְ אַפַּיִם אוּן בַּעַל חֶסֶד, אַזוֹי אוֹיךְ לֶערְנֶען מִיר זִיךְ אוֹיס צוּ הַאנְדְלֶען מִיט גֶעדוּלְד אוּן חֶסֶד בִּיז דִי דָאזִיגֶע מִדּוֹת וֶוערְן אוֹיף שְׁטֶענְדִיג אַיינְגֶעקְרִיצְט אִין אוּנְזֶער גַאנְצֶער נְשָׁמָה.
הַיינְט, זוּךְ אוֹיס אֵיין גֶעבִּיט וָואוּ דוּ נַייגְסְט צוּ גֵיין צוּ אַן עֶקְסְטְרֶעם, צִי דָאס אִיז צוּ שְׁנֶעל רֶעאַגִירְן מִיט כַּעַס, אָֺדֶער זַיין אִיבֶערְגֶעטְרִיבְן קַארְג מִיט דַיין צַייט אָֺדֶער גֶעלְט. צְוִוינְג זִיךְ צוּ טָאן דְרַיי קְלֵיינֶע, פְּרַאקְטִישֶׁע מַעֲשִׂים וָואס שְׁלֶעפְן דִיךְ צוּרִיק צוּם אַיידֶעלְן מִיטֶעלְן וֶועג.