הִלְכוֹת דֵּעוֹת · פֶּרֶק שֵׁנִי

חוֹלֵי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וּמָתוֹק מַר.

The sick of the body taste the bitter as sweet, and the sweet as bitter, because their physical senses are distorted.

דִּי קְרַאנְקֶע פוּן דֶעם קֶערְפֶּער שְׁמֶעקְן דָאס בִּיטֶערֶע וִוי זִיס, אוּן דָאס זִיסֶע וִוי בִּיטֶער, וַוייל זֵייעֶרֶע פִיזִישֶׁע חוּשִׁים זֶענֶען פַארְדְרֵייט.

וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים מִי שֶׁמִּתְאַוְּה וְתָאֵב לְמַאֲכָלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה

And there are of the sick those who desire and crave for foods that are not fit for eating,

אוּן עֶס זֶענֶען דָא פוּן דִּי קְרַאנְקֶע אַזֶעלְכֶע וָואס גְלוּסְטְן אוּן גֶערְן הָאבְּן מַאֲכָלִים וָואס זֶענֶען נִישְׁט רָאוּי צוּ עֶסְן,

כְּגוֹן הֶעָפָר וְהַפֶּחָם

such as the earth and the charcoal,

וִוי צוּם בֵּיישְׁפִּיל דִּי עֶרְד אוּן דִּי קוֹילְן,

וְשׂוֹנֵא הַמַּאֲכָלוֹת הַטּוֹבִים כְּגוֹן הַפַּת וְהַבָּשָׂר

and who hate the foods that are good and nourishing, such as the bread and the meat.

אוּן זֵיי הָאבְּן פַיְינְט דִּי מַאֲכָלִים וָואס זֶענֶען גוּט אוּן נֶערְהַאפְט, וִוי צוּם בֵּיישְׁפִּיל דָאס בְּרוֹיט אוּן דָאס פְלֵייש.

הַכּל לְפִי רֹב הַחלִי.

Everything is according to the severity of the sickness.

אַלֶעס אִיז לוֹיט דִּי שְׁוֶוערְקֵייט פוּן דִּי קְרַאנְקְהֵייט.

כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת

So too, children of man whose souls are sick

אַזוֹי אוֹיךְ, מֶענְטְשְׁן וֶועמֶענְס נְשָׁמוֹת זֶענֶען קְרַאק

מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה

desire and love the traits that are bad, and hate the path that is good,

גְלוּסְטְן אוּן לִיב הָאבְּן דִּי מִדּוֹת וָואס זֶענֶען שְׁלֶעכְט, אוּן הָאבְּן פַיְינְט דֶעם וֶועג וָואס אִיז גוּט,

וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶם לִמְאֹד לְפִי חָלְיָם.

and are lazy to walk in it, and it is heavy upon them exceedingly, according to their sickness.

אוּן זֶענֶען פוֹיל צוּ גֵיין אִין אִים, אוּן עֶר אִיז זֵייעֶר שְׁוֶוער אוֹיף זֵיי גָאר שְׁטַארְק, לוֹיט זֵייעֶר קְרַאנְקְהֵייט.

וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ

And so Yeshayahu says concerning men these:

אוּן אַזוֹי זָאגְט יְשַׁעְיָהוּ אוֹיף דִּי דָאזִיגֶע מֶענְטְשְׁן:

ישעיה ה כ "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע

"Woe to those who say to the bad that it is good, and to the good that it is bad;

"וֶוה צוּ דִּי וָואס זָאגְן אוֹיף דֶעם שְׁלֶעכְטְן אַז עֶס אִיז גוּט, אוּן אוֹיף דֶעם גוּטְן אַז עֶס אִיז שְׁלֶעכְט;

שָׂמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחשֶׁךְ

who place darkness for light, and light for darkness;

וָואס שְׁטֶעלְן פִינְצְטֶערְנִיש פַאר לִיכְט, אוּן לִיכְט פַאר פִינְצְטֶערְנִיש;

שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר".

who place bitter for sweet, and sweet for bitter."

וָואס שְׁטֶעלְן בִּיטֶער פַאר זִיס, אוּן זִיס פַאר בִּיטֶער."

וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר

And concerning them it is said in Mishlei:

אוּן אוֹיף זֵיי אִיז גֶעזָאגְט גֶעוָואדְן אִין מִשְׁלֵי:

משלי ב יג "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת ישֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חשֶׁךְ".

"Those who leave paths of uprightness to walk in ways of darkness."

"דִּי וָואס פַארְלָאזְן דִּי וֶעגְן פוּן גְלַייכְקֵייט צוּ גֵיין אִין דִּי וֶעגְן פוּן פִינְצְטֶערְנִיש."

וּמַה הִיא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת.

And what is the remedy of the sick of the souls?

אוּן וָואס אִיז דִּי רְפוּאָה פַאר דִּי קְרַאנְקֶע פוּן דִּי נְשָׁמוֹת?

יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים שֶׁהֵן רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת

They should go to the wise, for they are the healers of the souls,

זֵיי זָאלְן גֵיין צוּ דִּי חֲכָמִים, וַוייל זֵיי זֶענֶען דִּי דָאקְטוֹירִים פוּן דִּי נְשָׁמוֹת,

וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.

and they will heal their sickness with the traits that they teach them, until they return them to the path that is good.

אוּן זֵיי וֶועלְן הֵיילְן זֵייעֶר קְרַאנְקְהֵייט מִיט דִּי מִדּוֹת וָואס זֵיי לֶערְנֶען זֵיי אוֹיס, בִּיז זֵיי וֶועלְן זֵיי צוּרִיקְקֶערְן צוּ דֶעם וֶועג וָואס אִיז גוּט.

וְהַמַּכִּירִים בַּדֵּעוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶם

And those who recognize the sickness in the traits that are bad of theirs,

אוּן דִּי וָואס דֶערְקֶענֶען דִּי קְרַאנְקְהֵייט אִין זֵייעֶרֶע שְׁלֶעכְטֶע מִדּוֹת,

וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל הַחֲכָמִים לְרַפֵּא אוֹתָם

and are not going to the wise to heal them,

אוּן גֵייעֶן נִישְׁט צוּ דִּי חֲכָמִים זֵיי צוּ הֵיילְן,

עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה

concerning them said Shlomo HaMelech:

אוֹיף זֵיי הָאט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ גֶעזָאגְט:

משלי א ז "חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ":

"wisdom and correction fools scorned."

"חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ."

וְכֵיצַד הִיא רְפוּאָתָם.

And how is their healing from these spiritual illnesses?

אוּן וִוי אַזוֹי אִיז זֵייעֶר רְפוּאָה פוּן דִי דָאזִיגֶע רוּחָנִיוּת'דִיגֶע קְרַאנְקְהֵייטְן?

מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה

One who is a master of wrath, a person who gets angry easily,

אֵיינֶער וָואס אִיז אַ בַּעַל חֵמָה, אַ מֶענְטְש וָואס וֶוערְט שְׁנֶעל אוּן גְרִינְג אִין כַּעַס,

אוֹמְרִים לוֹ לְהַנְהִיג עַצְמוֹ

we say to him to accustom himself to behave in such a way

זָאגְט מֶען אִים עֶר זָאל זִיךְ צוּגֶעוִויינֶען זִיךְ צוּ פִירְן אוֹיף אַזָא אוֹפֶן

שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל.

that if he is beaten and cursed, he should not feel any anger or resentment at all.

אַז אוֹיב מֶען שְׁלָאגְט אִים אוּן מֶען שִׁילְט אִים, זָאל עֶר גָארְנִישְׁט פִילְן קֵיין שׁוּם כַּעַס אָדֶער פַארְדְרוּס בִּכְלָל.

וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן מְרֻבֶּה

And he should go in this way for a long time,

אוּן עֶר זָאל גֵיין אִין דֶעם וֶועג אַ לַאנְגֶע צַייט,

עַד שֶׁיִּתְעַקֵּר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ.

until the wrath is uprooted from his heart entirely.

בִּיז דֶער כַּעַס וֶועט אוֹיסְגֶערִיסְן וֶוערְן פוּן זַיין הָארְץ אִינְגַאנְצְן.

וְאִם הָיָה גְּבַהּ לֵב

And if he was haughty of heart, suffering from extreme pride,

אוּן אוֹיב עֶר אִיז גֶעוֶוען אַ בַּעַל גַּאֲוָה וָואס לֵיידְט פוּן גְרוֹיס שְׁטַאלְץ,

יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה

he should accustom himself with much disgrace,

זָאל עֶר זִיךְ פִירְן מִיט פִיל בִּזְיוֹנוֹת,

וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכּל

and sit below everyone else in social settings,

אוּן זִיצְן נִידְרִיגֶער פוּן יֶעדְן אִין גֶעזֶעלְשַׁאפְט,

וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת הַמְבַזּוֹת אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם

and wear worn-out rags which disgrace their wearers,

אוּן אָנְטָאן צֶערִיסֶענֶע שְׁמַאטֶעס וָואס בְּרֶענְגֶען בּוּשָׁה אוֹיף דִי וָואס טְרָאגְן זֵיי,

וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ

and the like in these things that break his pride,

אוּן עֶנְלִיכֶעס צוּ דִי דָאזִיגֶע זַאכְן וָואס בְּרֶעכְן זַיין שְׁטַאלְץ,

עַד שֶׁיַּעֲקֹר גֹּבַהּ הַלֵּב מִמֶּנּוּ

until he uproots the haughtiness of the heart from him,

בִּיז עֶר וֶועט אוֹיסְרַייסְן דִי גַּאֲוָה פוּן זַיין הָארְץ,

וְיַחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.

and he returns to the middle path, which is the good path.

אוּן עֶר וֶועט צוּרִיקְקֶערְן צוּם מִיטְלְסְטְן וֶועג, וָואס דָאס אִיז דֶער גוּטֶער וֶועג.

וּלְכִשְׁיַּחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית

And when he returns to the middle path,

אוּן וֶוען עֶר קֶערְט זִיךְ צוּרִיק צוּם מִיטְלְסְטְן וֶועג,

יֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו.

he should walk in it all his days.

זָאל עֶר גֵיין אִין אִים זַיין גַאנְץ לֶעבְן.

וְעַל קַו זֶה יַעֲשֶׂה בִּשְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת

And on this line he should do with the rest of all the character traits:

אוּן אוֹיף דֶעם אוֹפֶן זָאל עֶר טָאן מִיט אַלֶע אִיבֶערִיגֶע מִדּוֹת:

אִם הָיָה רָחוֹק לַקָּצֶה הָאֶחָד

if he was far to one extreme,

אוֹיב עֶר אִיז גֶעוֶוען וַוייט צוּ אֵיין עֶקְסְטְרֶעם,

יַרְחִיק עַצְמוֹ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי

he should distance himself to the second extreme,

זָאל עֶר זִיךְ דֶערְוַוייטֶערְן צוּם צְוֵוייטְן עֶקְסְטְרֶעם,

וְיִנְהֹג בּוֹ זְמַן רַב

and behave in it for a long time,

אוּן זִיךְ פִירְן דֶערִין אַ לַאנְגֶע צַייט,

עַד שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה

until he returns by it to the good path,

בִּיז עֶר וֶועט דוּרְךְ דֶעם צוּרִיקְקוּמֶען צוּם גוּטְן וֶועג,

וְהִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה:

and it is the middle trait that is in every single character trait.

אוּן דָאס אִיז דִי מִיטְלְסְטֶע מִדָּה וָואס אִיז דָא אִין יֶעֳדֶע אֵיינְצִיגֶע מִדָּה.

וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בְּבֵינוֹנִית

And there are temperaments that it is forbidden for a person to behave with them in the middle path,

און עס זענען דאָ אייגנשאַפֿטן וואָס עס איז אָסור פֿאַר אַ מענטש זיך צו פֿירן מיט זיי אין דעם מיטלסטן וועג,

אֶלָּא יִתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר.

rather he must distance himself from the one extreme until the other extreme.

נאָר ער מוז זיך דערווײַטערן פֿון איין עק ביז דעם אַנדערן עק.

וְהוּא גֹּבַהּ לֵב.

And it is haughtiness of heart, meaning pride.

און דאָס איז גַּבְהוּת הַלֵּב, דאָס מיינט שטאָלץ.

שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד

For it is not the good path that a person should be humble only,

ווייל עס איז נישט דער גוטער וועג אַז אַ מענטש זאָל בלויז זיין אַן עָנָיו,

אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד.

rather that he should be lowly of spirit and his spirit should be exceedingly lowly.

נאָר ער זאָל זיין אַ שְׁפַל רוּחַ און זיין גייסט זאָל זיין גאָר נידעריג.

וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ במדבר יב ג "עָנָו מְאֹד"

And therefore it is said regarding Moshe our teacher in the Torah, "exceedingly humble,"

און דעריבער איז געזאָגט געוואָרן אויף משה רבינו אין דער תורה, "עָנָיו מְאֹד" (זייער עניו),

וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד.

and it is not said "humble" only.

און עס איז נישט געזאָגט געוואָרן בלויז "עָנָיו".

וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ.

And therefore the Sages commanded: "Exceedingly, exceedingly be lowly of spirit."

און דעריבער האָבן די חכמים אָנגעזאָגט: "זייער זייער זאָלסטו זיין אַ שְׁפַל רוּחַ."

וְעוֹד אָמְרוּ שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ לִבּוֹ כָּפַר בָּעִקָּר

And further they said that anyone who elevates his heart in pride denies the essential principle of our faith,

און נאָך האָבן זיי געזאָגט, אַז ווער עס הייבט אויבן אָן זיין האַרץ מיט שטאָלץ, לייקנט ער אינעם עִקָּר פֿון אונזער אמונה,

שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח יד "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ".

as it is said, "And your heart will be haughty, and you will forget Hashem your God."

ווי עס שטייט: "און דיין האַרץ וועט ווערן הויך, און דו וועסט פֿאַרגעסן אין הַשֵּׁם דיין גאָט".

וְעוֹד אָמְרוּ בְּשַׁמָּתָא מַאן דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ וַאֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ.

And further they said: Under a ban of ostracism is whoever has in him arrogance of the spirit, and even a part of it.

און נאָך האָבן זיי געזאָגט: אין אַ חֵרֶם איז ווער עס האָט אין זיך גַּסּוּת הָרוּחַ, און אַפֿילו אַ חלק דערפֿון.

וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד

And likewise, anger is an exceedingly bad trait,

און אַזוי אויך כַּעַס איז אַ גאָר שלעכטע מִדָּה,

וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר.

and it is proper for a person that he distance himself from it until the other extreme.

און עס איז פֿאַסיג פֿאַר אַ מענטש זיך צו דערווײַטערן דערפֿון ביז דעם אַנדערן עק.

וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו.

And he should teach himself that he should not become angry, and even upon a matter that is proper to be angry upon it.

און ער זאָל צוגעוווינען זיך אַז ער זאָל נישט כעסן, און אַפֿילו אויף אַ זאַך וואָס עס איז פֿאַסיג צו כעסן אויף דעם.

וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ

And if he wished to cast fear upon his children and the members of his household,

און אויב ער וויל אַרויפֿצווינגען אַ שרעק אויף זיינע קינדער און אויף די בְּנֵי בַּיִת,

אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס

or upon the community if he was a leader,

אָדער אויפֿן ציבור אויב ער איז אַ מנהיג,

וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב

and he wished to show anger upon them in order that they should return to the good,

און ער וויל ווייזן כעס אויף זיי כדי זיי זאלן זיך אומקערן צום גוטן,

יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם

he should show himself before them that he is angry in order to chastise them,

זאָל ער זיך אַרויסווייזן פֿאַר זיי ווי ער איז אין כעס כדי זיי מוּסָר צו זיין,

וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ

and his mind should be calm between himself to himself,

אָבער זיין דַּעַת זאָל זיין באַרואיגט ביי זיך אַליין,

כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס.

like a person who acts angry at the time of his anger, and he is not angry.

ווי אַ מענטש וואָס מאַכט זיך נאָר ווי ער כעסט אין דער צייט פֿון זיין כעס, אָבער ער אַליין כעסט נישט.

אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

The early Sages said: Anyone who becomes angry is as if he worships idols.

די פֿריערדיגע חכמים האָבן געזאָגט: ווער עס כעסט איז אַזוי ווי ער דינט עֲבוֹדָה זָרָה.

וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַכּוֹעֵס אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ

And they said that anyone who becomes angry, if he is a wise man, his wisdom departs from him,

און זיי האָבן געזאָגט אַז ווער עס כעסט, אויב ער איז אַ חָכָם, גייט אַוועק זיין חָכְמָה פֿון אים,

וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.

and if he is a prophet, his prophecy departs from him.

און אויב ער איז אַ נָבִיא, גייט אַוועק זיין נְבוּאָה פֿון אים.

וּבַעֲלֵי כַּעַס אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים.

And the masters of anger, their life is not a life.

און די בַּעֲלֵי כַּעַס, זייער לעבן איז נישט קיין לעבן.

לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס

Therefore they commanded to distance oneself from anger

דעריבער האָבן זיי אָנגעזאָגט זיך צו דערווײַטערן פֿון כעס

עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמַּכְעִיסִים

until he accustoms himself that he should not feel even things that provoke anger,

ביז ער וועט זיך אַזוי צוגעוווינען אַז ער זאָל אַפֿילו נישט שפּירן די זאַכן וואָס ברענגען צו כעס,

וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.

and this is the good path.

און דאָס איז דער גוטער וועג.

וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הֵן עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין

And the way of the righteous is: They are shamed and they do not shame,

און דער וועג פֿון די צַדִּיקִים איז: זיי ווערן באַליידיגט און זיי באַליידיגן נישט אַנדערע,

שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין

they hear their insult and they do not answer,

זיי הערן זייער חֶרְפָּה און ענטפֿערן נישט,

עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים.

they act from love and are joyous in sufferings.

זיי טוען אַלעס מֵאַהֲבָה און פֿרייען זיך מיט יִסּוּרִים.

וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר שופטים ה לא "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ":

And upon them the verse says: "And those who love Him are like the going out of the sun in its strength."

און אויף זיי זאָגט דער פָּסוּק: "און די וואָס האָבן אים ליב זענען ווי דאָס אַרויסגיין פֿון דער זון אין איר גְּבוּרָה".

לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה

Always should increase a person in silence,

אֵייבִּיג זָאל אַ מֶענְטְש מֶערְן אִין שְׁוַוייגְן,

וְלֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אוֹ בִּדְבַר חָכְמָה

and not speak except either with matters of wisdom

אוּן נִישְׁט רֶעדְן נָאר אָדֶער מִיט זַאכְן פוּן חָכְמָה

אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם לְחַיֵּי גּוּפוֹ.

or with things that are necessary for them for the life of his body.

אָדֶער מִיט זַאכְן וָואס זֶענֶען נוֹיטִיג פַאר זֵיי פַארְן לֶעבְן פוּן זַאיין קֶערְפֶּער.

אָמְרוּ עַל רַב תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ

They said about Rav, the disciple of our teacher the holy Rebbi,

זֵיי הָאבְן גֶעזָאגְט אוֹיף רַב, דֶעם תַּלְמִיד פוּן אוּנְזֶער רֶבִּי דֶער הֵיילִיגֶער רֶבִּי,

שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה כָּל יָמָיו.

that not he spoke conversation idle all his days.

אַז נִישְׁט הָאט עֶר גֶערֶעדְט אוּמְזִיסְטֶע שְׁמוּעֶסְן זַאיין גַאנְץ לֶעבְן.

וְזוֹ הִיא שִׂיחַת רֹב כָּל אָדָם.

And this idle chatter it is the conversation of most of all people.

אוּן דָאס אוּמְזִיסְטֶע שְׁמוּעֶסְן אִיז דָאס גֶערֶעדַאכְץ פוּן רוֹב פוּן אַלֶע מֶענְטְשְׁן.

וַאֲפִלּוּ בְּצָרְכֵי הַגּוּף לֹא יַרְבֶּה אָדָם דְּבָרִים.

And even regarding the needs of the body, not should increase a person words.

אוּן אַפִילוּ בַּיי דִי בַּאדֶערְפֶענִישְׁן פוּן דֶעם קֶערְפֶּער זָאל אַ מֶענְטְש נִישְׁט מֶערְן קֵיין וֶוערְטֶער.

וְעַל זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ

And on this commanded the Sages and said,

אוּן אוֹיף דֶעם הָאבְן דִי חֲכָמִים אָנְגֶעזָאגְט אוּן גֶעזָאגְט,

כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא.

whoever increases words brings sin.

וֶוער עֶס מֶערְט וֶוערְטֶער בְּרֶענְגְט זִינְד.

וְאָמְרוּ משנה אבות א יז "לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".

And they said in the Mishnah Avos 1:17, "Not have I found for the body better than silence."

אוּן זֵיי הָאבְן גֶעזָאגְט אִין דֶער מִשְׁנָה אָבוֹת א:יז, "נִישְׁט הָאבּ אִיךְ גֶעפֿוּנֶען פַארְן קֶערְפֶּער בֶּעסֶער וִוי שְׁוַוייגְן".

וְכֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חָכְמָה

And likewise in words of Torah and in words of wisdom,

אוּן אַזוֹי אוֹיךְ אִין וֶוערְטֶער פוּן תּוֹרָה אוּן אִין וֶוערְטֶער פוּן חָכְמָה,

יִהְיוּ דִּבְרֵי הָאָדָם מְעַטִּים וְעִנְיְנֵיהֶם מְרֻבִּים.

should be the words of the person few and their content abundant.

זָאלְן דִי וֶוערְטֶער פוּן דֶעם מֶענְטְש זַאיין וֵויינִיג אוּן זֵייעֶר אִינְהַאלְט פִיל.

וְהוּא שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ גמרא פסחים ג ב "לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה".

And that is what commanded the Sages and said in the Gemara Pesachim 3b, "Always should teach a person to his students a way concise."

אוּן דָאס אִיז וָואס דִי חֲכָמִים הָאבְן אָנְגֶעזָאגְט אוּן גֶעזָאגְט אִין דֶער גְּמָרָא פְּסָחִים ג:ב, "אֵייבִּיג זָאל אַ מֶענְטְש לֶערְנֶען פַאר זַאיינֶע תַּלְמִידִים אַ קוּרְצְן וֶועג".

אֲבָל אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מְרֻבִּין וְהָעִנְיָן מֻעָט

But if were the words many and the content scant,

אָבֶּער אוֹיבּ זֶענֶען דִי וֶוערְטֶער גֶעוֶוען פִיל אוּן דֶער אִינְהַאלְט וֵויינִיג,

הֲרֵי זוֹ סִכְלוּת

behold this is foolishness,

אִיז דָאס נָארִישְׁקֵייט,

וְעַל זֶה נֶאֱמַר קהלת ה ב "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים":

and on this it is said in Koheles 5:2, "For comes the dream with a multitude of matters, and the voice of a fool with a multitude of words."

אוּן אוֹיף דֶעם אִיז גֶעזָאגְט גֶעוָואדְן אִין קֹהֶלֶת ה:ב, "וַוייל עֶס קוּמְט דֶער חָלוֹם דוּרְךְ פִיל עִנְיָנִים, אוּן דָאס קוֹל פוּן אַ נָאר דוּרְךְ פִיל וֶוערְטֶער".

משנה אבות ג יג "סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה".

As the Mishnah in Avos 3:13 states, "A safeguard for wisdom is silence."

ווי די מִשְׁנָה אִין אָבוֹת ג:יג זָאגְט, "אַ צוֹים פַאר חָכְמָה אִיז שְׁוַוייגְן."

לְפִיכָךְ לֹא יְמַהֵר לְהָשִׁיב

Therefore, a person should not hasten to answer impulsively,

דֶערְפַאר זָאל אַ מֶענְטְש נִישְׁט אַייְלְן צוּ עֶנְטְפֶעקְן אִימְפּוּלְסִיווּ,

וְלֹא יַרְבֶּה לְדַבֵּר.

and he should not increase to speak excessively.

אוּן עֶר זָאל נִישְׁט מֶערְן צוּ רֶעדְן אִיבֶּערְגֶעטְרִיבְן.

וִילַמֵּד לַתַּלְמִידִים בְּשׁוּבָה וָנַחַת

And he should teach the students with calmness and tranquility,

אוּן עֶר זָאל לֶערְנֶען דִי תַּלְמִידִים מִיט רוּאִיגְקֵייט אוּן גֶעלַאסְנְקֵייט,

בְּלֹא צְעָקָה וּבְלֹא אֲרִיכוּת לָשׁוֹן.

without shouting and without lengthiness of tongue and unnecessary wordiness.

אוּן אָן שְׁרַייעֶן אוּן אָן לַאנְגֶע רֵייד אוּן אִיבֶּערִיגֶע וֶוערְטֶער.

הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה קהלת ט יז "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים":

That is what Shlomo said in Koheles 9:17, "The words of the wise in tranquility are heard."

דָאס אִיז וָואס שְׁלֹמֹה הָאט גֶעזָאגְט אִין קֹהֶלֶת ט:יז, "דִי וֶוערְטֶער פוּן חֲכָמִים וֶוערְן גֶעהֶערְט מִיט גֶעלַאסְנְקֵייט."

אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי.

It is forbidden for a person to conduct himself with words of smoothness and enticement, speaking insincerely to win favor.

עֶס אִיז אָסוּר פַאר אַ מֶענְטְש זִיךְ צוּ פִירְן מִיט וֶוערְטֶער פוּן חֲנוּפָה אוּן פַארְפִירֶענִיש, צוּ רֶעדְן אוּמְאוֹיפְרִיכְטִיג כְּדֵי צוּ גֶעפֶעלְן יֶענֶעם.

וְלֹא יִהְיֶה אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב

And he shall not be one in the mouth and one in the heart, saying one thing while thinking another,

אוּן עֶר זָאל נִישְׁט זַיין אֵיינְס אִין מוֹיל אוּן אֵיינְס אִין הַארְץ, צוּ זָאגְן אֵיין זַאךְ בִּשְׁעַת עֶר טְרַאכְט אַן אַנְדֶערֶע זַאךְ,

אֶלָּא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

rather his inside should be like his outside,

נָאר זַיין אִינֶעוֶויינִיגְסְטֶע זָאל זַיין וִוי זַיין אוֹיסֶערְלִיכֶע,

וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה.

and the matter that is in the heart, it is the thing that is in the mouth.

אוּן דֶער עִנְיָן וָואס אִיז אִין הַארְץ, דָאס אִיז דִי זַאךְ וָואס אִיז אִין מוֹיל.

וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ דַּעַת הַנָּכְרִי.

And it is forbidden to steal the mind of the people through deception, and even the mind of the non-Jew.

אוּן עֶס אִיז אָסוּר צוּ גְנֶבְ'עֶנֶען דֶעם דַּעַת פוּן מֶענְטְשְׁן דוּרְךְ אָפְנָארֶערַיי, אוּן אֲפִילוּ דֶעם דַּעַת פוּן אַ נָכְרִי.

כֵּיצַד.

How so?

וִויאָזוֹי אִיז דָאס?

לֹא יִמְכֹּר לְנָכְרִי בְּשַׂר נְבֵלָה בִּמְקוֹם בְּשַׂר שְׁחוּטָה.

He shall not sell to a non-Jew meat of a carcass that died on its own, presenting it in place of meat of a slaughtered animal, even if they taste the same, because he misleads him into thinking he is receiving higher-quality meat.

עֶר זָאל נִישְׁט פַארְקוֹיפְן פַאר אַ נָכְרִי פְלֵייש פוּן אַ נְבֵילָה וָואס אִיז אַלֵיין גֶעשְׁטָארְבְּן, עֶס אַרוֹיסְשְׁטֶעלְנְדִיג אַנְשְׁטָאט פְלֵייש פוּן אַ גֶעשְׁחְטְן בְּהֵמָה, אֲפִילוּ אוֹיב עֶס הָאט דֶעם זֶעלְבְּן טֶעם, וַוייל עֶר פִירְט אִים אַרוּם אִין אַ טָעוּת אַז עֶר בַּאקוּמְט בֶּעסֶערֶע פְלֵייש.

וְלֹא מִנְעָל שֶׁל מֵתָה בִּמְקוֹם מִנְעָל שֶׁל שְׁחוּטָה.

And he shall not sell a shoe of a dead animal, whose leather is weak, in place of a shoe of a slaughtered animal.

אוּן עֶר זָאל נִישְׁט פַארְקוֹיפְן אַ שוּךְ פוּן אַ גֶעשְׁטָארְבֶּענֶע בְּהֵמָה, וָואס אִיר לֶעדֶער אִיז שְׁוַואךְ, אַנְשְׁטָאט אַ שוּךְ פוּן אַ גֶעשְׁחְטְן בְּהֵמָה.

וְלֹא יְסַרְהֵב בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל.

And he shall not press his fellow that he should eat with him, urging him repeatedly, and he knows that he will not eat, just to appear generous.

אוּן עֶר זָאל נִישְׁט בֶּעטְן זַיין חָבֵר מִיט עַקְשָׁנוּת אַז עֶר זָאל עֶסְן בַּיי אִים, אִים אִיבֶּערְבֶּעטְנְדִיג אַסָאךְ מָאל, אוּן עֶר וֵוייסְט אַז עֶר וֶוclientט נִישְׁט עֶסְן, נָאר כְּדֵי אוֹיסְצוּזֶעהְן וִוי אַ בַּעַל חֶסֶד.

וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ בְּתִקְרֹבֶת וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל.

And he shall not offer abundantly to him with gifts, and he knows that he will not accept them.

אוּן עֶר זָאל אִים נִישְׁט אָנְבָּאטְן פִיל מִיט מַתָּנוֹת, אוּן עֶר וֵוייסְט אַז עֶר וֶועט עֶס נִישְׁט אָנְנֶעמֶען.

וְלֹא יִפְתַּח לוֹ חֲבִיּוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְחָן לְמָכְרָן כְּדֵי לְפַתּוֹתוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ פָּתַח

And he shall not open for him barrels of wine that he needs to open them to sell them anyway, doing so in front of his guest in order to entice him into thinking that for the sake of his honor he opened them.

אוּן עֶר זָאל נִישְׁט עֶפֶנֶען פַאר אִים פֶעלֶעס וַויין וָואס עֶר דַארְף זֵיי סַייוִוי עֶפֶנֶען כְּדֵי זֵיי צוּ פַארְקוֹיפְן, עֶס טוּעֶנְדִיג פַאר זַיין גַאסְט כְּדֵי אִים צוּ פַארְפִירְן עֶר זָאל מֵיינֶען אַז צוּלִיב זַיין כָּבוֹד הָאט עֶר זֵיי גֶעעֶפְנְט.

וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

And so too with all that is similar to it.

אוּן אַזוֹי אוֹיךְ אַלֶעס וָואס אִיז עֶנְלִיךְ צוּ דֶעם.

וַאֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת שֶׁל פִּתּוּי וְשֶׁל גְּנֵבַת דַּעַת אָסוּר,

And even word one of enticement and of stealing of the mind is forbidden,

אוּן אֲפִילוּ אֵיין וָוארט פוּן פַארְפִירֶענִיש אוּן פוּן גְנֵיבַת דַּעַת אִיז אָסוּר,

אֶלָּא שְׂפַת אֱמֶת וְרוּחַ נָכוֹן וְלֵב טָהוֹר מִכָּל עָמָל וְהַוּוֹת:

rather a person must have a lip of truth and a spirit proper and a heart pure from all deceit and mischief.

נָאר אַ מֶענְטְש מוּז הָאבְּן אַ לִיפּ פוּן אֱמֶת אוּן אַ רִיכְטִיגְן גַייְסְט אוּן אַ הַארְץ רֵיין פוּן יֶעדֶע פַאלְשְׁקֵייט אוּן שְׁלֶעכְטְס.

לֹא יְהֵא אָדָם בַּעַל שְׂחוֹק וּמַהֲתַלּוֹת

A person should not be given to laughter and jesting,

אַ מענטש זאָל נישט זיין גענויגט צו געלעכטער און ליצנות,

וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן

and not sad and mourning,

און נישט טרויעריג און קלאָגנדיג,

אֶלָּא שָׂמֵחַ.

but always happy and content.

נאָר שטענדיג פרייליך און צופרידן.

כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים

So said the Sages in the Mishnah:

אַזוי האָבן די חכמים געזאָגט אין דער משנה:

שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִין אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה.

Laughter and lightness of head accustom a person to lewdness.

שׂחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה.

וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם פָּרוּץ בִּצְחוֹק

And they commanded that a person should not be unrestrained in laughter,

און זיי האָבן אָנגעזאָגט אַז אַ מענטש זאָל נישט זיין צעלאָזט אין געלעכטער,

וְלֹא עָצֵב וּמִתְאַבֵּל

and not sad and mourning,

און נישט טרויעריג און קלאָגנדיג,

אֶלָּא מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

but receiving every person with a pleasant expression of face.

נאָר מקבל זיין כל האדם בסבר פנים יפות.

וְכֵן לֹא יִהְיֶה בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה נִבְהָל לַהוֹן

And likewise, he should not be a possessor of a wide soul, meaning a greedy person, rushing for wealth,

און אַזוי אויך זאָל ער נישט זיין אַ בעל נפש רחבה, דאָס מיינט אַ גייציגער מענטש וואָס איז אָפּגעשראָקן און יאָגט זיך נאָך עשירות,

וְלֹא עָצֵב וּבָטֵל מִמְּלָאכָה.

and not lazy and idle from work,

און נישט פויל און בטל פון אַרבעט,

אֶלָּא בַּעַל עַיִן טוֹבָה

but rather a possessor of a good eye, being satisfied with what he has,

נאָר פֿאַרקערט, אַ בעל עין טובה, וואָס איז צופרידן מיט וואָס ער האָט,

מְמַעֵט בְּעֵסֶק וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.

limiting his involvement in business and occupying himself with Torah.

ממעט זיין אין געשעפֿטן און זיך פֿאַרנעמען מיט תּורה.

וְאוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁהוּא חֶלְקוֹ יִשְׂמַח בּוֹ.

And with that little which is his portion, he should rejoice in it.

און מיט דעם ביסל וואָס איז זיין חלק, זאָל ער זיך פֿרייען מיט דעם.

וְלֹא בַּעַל קְטָטָה

And he should not be a possessor of quarrel,

און ער זאָל נישט זיין אַ בעל קטטה וואָס זוכט קריגערייען,

וְלֹא בַּעַל קִנְאָה

and not a possessor of envy,

און נישט אַ בעל קנאה,

וְלֹא בַּעַל תַּאֲוָה

and not a possessor of desire,

און נישט אַ בעל תאוה,

וְלֹא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד.

and not pursuing after honor.

און נישט נאָכלויפֿן כּבוד.

כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים

So said the Sages:

אַזוי האָבן די חכמים געזאָגט:

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

Envy and desire and honor remove a person from the world.

הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר

The general principle of the matter is:

דער כּלל פֿון דער זאַך איז:

יֵלֵךְ בַּמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה

he should walk in the middle path that is in every trait and trait,

ער זאָל גיין אין דעם מיטלסטן וועג וואָס איז אין יעדער מדה און מדה,

עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל דֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת בָּאֶמְצָעוּת.

until all his traits will be aligned in the middle.

ביז אַלע זיינע מדות וועלן זיין אויסגעריכט פונקט אינדערמיט.

וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר משלי ד כו

And this is what Shlomo said in Mishlei, chapter four, verse twenty-six:

און דאָס איז וואָס שלמה המלך האָט געזאָגט אין משלי, קאַפּיטל ד, פּסוק כו:

"פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ":

"Balance the path of your foot, and all your ways will be established."

"פּלס מעגל רגלך, וכל דרכיך יכנו."