In this chapter, we learn about the vital communal obligation to establish schools and hire teachers for young children in every single town and region. We will see how the Sages, led by the great Yehoshua ben Gamla, instituted this system to ensure that Torah would never be forgotten by the Jewish people, establishing that even the smallest village must support the education of its youth.
We will also learn the practical halachos of how a cheder must be run. This includes the proper age to start a child in school, the delicate balance a teacher must maintain when disciplining students, and the rigorous schedule of study that must be kept day and night, showing how we must never interrupt the holy breath of children learning Torah.
אִין דֶעם קָאפִּיטְל לֶערְנֶען מִיר אִיבֶּער דֶעם וִויכְטִיגְן חִיּוּב הַקְּהִלָּה אוֹיפְצוּשְׁטֶעלְן חֲדָרִים אוּן דִינְגֶען מְלַמְּדִים פַאר קְלֵיינֶע קִינְדֶער אִין יֶעדֶער אֵיינְצִיגֶער שְׁטָאט אוּן גֶעגְנְט. מִיר וֶועלְן זֶען וִוי דִּי חֲכָמִים, אוּנְטֶער דֶער פִירֶערְשַׁאפְט פוּן דֶעם גְרוֹיסְן כֹּהֵן גָּדוֹל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא, הָאבְן מְתַקֵּן גֶעוֶוען דֶעם דָאזִיגְן סִיסְטֶעם כְּדֵי צוּ פַארְזִיכֶערְן אַז דִּי תּוֹרָה וֶועט קֵיינְמָאל נִישְׁט פַארְגֶעסְן וֶוערְן פוּן כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אוּן הָאבְן קוֹבֵעַ גֶעוֶוען אַז אֲפִילוּ דָאס קְלֶענְסְטֶע דָארְף מוּז אוֹיסְהַאלְטְן דֶעם חִינּוּךְ פוּן דִּי יוּנְגֶע קִינְדֶער.
Mִיר וֶועלְן אוֹיךְ לֶערְנֶען דִּי פְרַאקְטִישֶׁע הִלְכוֹת פוּן וִויאַזוֹי אַ חֶדֶר דָארְף גֶעפִירְט וֶוערְן. דָאס נֶעמְט אַרַיין דֶעם רִיכְטִיגְן עֶלְטֶער אַנְצוּהוֹיבְן אַ קִינְד אִין חֶדֶר, דֶעם אֵיידְלְן בַּאלַאנְס וָואס אַ מְלַמֵּד מוּז הַאלְטְן בַּיים מְחַנֵּךְ זַיין דִּי תַּלְמִידִים, אוּן דֶעם שְׁטְרֶענְגֶען סֵדֶר הַלִּמּוּד וָואס מוּז אַנְגֶעהַאלְטְן וֶוערְן יוֹמָם וָלַיְלָה, וָואס וַוייזְט וִויאַזוֹי מִיר טָארְן קֵיינְמָאל נִישְׁט מְבַטֵּל זַיין דֶעם הֵיילִיגְן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.
מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת
We appoint teachers of children
מֶען שְׁטֶעלְט אוֹיף מְלַמְּדִים פַאר קִינְדֶער
בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
in every province and province,
אִין יֶעדֶער מְדִינָה אוּן מְדִינָה,
וּבְכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ
and in every district and district,
אוּן אִין יֶעדֶער גֶעגְנְט אוּן גֶעגְנְט,
וּבְכָל עִיר וָעִיר.
and in every city and city.
אוּן אִין יֶעדֶער שְׁטָאט אוּן שְׁטָאט.
וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן
And any city that does not have in it children of the house of their teacher studying Torah,
אוּן יֶעדֶע שְׁטָאט וָואס הָאט נִישְׁט אִין אִיר תִּשְׁבָּ"ר (קִינְדֶער פוּן חֶדֶר) וָואס לֶערְנֶען תּוֹרָה,
מַחְרִימִין אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר
we place under ban — the people of the city
לֵייגְט מֶען אִין חֵרֶם — דִּי מֶענְטְשְׁן פוּן דֶער שְׁטָאט
עַד שֶׁמּוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת.
until they appoint teachers of children.
בִּיז זֵיי שְׁטֶעלְן אוֹיף מְלַמְּדִים פַאר דִּי קִינְדֶער.
וְאִם לֹא הוֹשִׁיבוּ
And if they did not appoint them even after being placed under ban,
אוּן אוֹיב זֵיי הָאבְן נִישְׁט אוֹיפְגֶעשְׁטֶעלְט אֲפִילוּ נָאכְדֶעם וָואס מֶען הָאט זֵיי גֶעלֵייגְט אִין חֵרֶם,
מַחְרִימִין אֶת הָעִיר.
we destroy — the city, by placing the entire city under a severe ban and isolating it.
חָרוּבְ'ט מֶען — דִּי שְׁטָאט, דוּרְך לֵייגְן דִּי גַאנְצֶע שְׁטָאט אִין אַ שְׁוֶוערְן חֵרֶם אוּן אָפְּזוּנְדֶערְן זֵיי.
שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם
For the world exists only
וַוייל דִּי וֶועלְט עֶקְזִיסְטִירְט נִישְׁט
אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן:
by the breath of their mouth of children of the house of their teacher, whose pure Torah study has no sin.
נָאר צוּלִיב דֶעם אָטֶעם פוּן מוֹיל פוּן דִּי תִּשְׁבָּ"ר, וֶועמֶענְס רֵיינֶע תּוֹרָה לֶערְנֶען הָאט נִישְׁט קֵיין זִינְד.
מַכְנִיסִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְהִתְלַמֵּד כְּבֶן שֵׁשׁ כְּבֶן שֶׁבַע
We bring in the children to study in cheder at about the age of six or at about the age of seven,
מֶען בְּרֶענְגְט אַרַײן דִּי קִינְדֶער צוּ לֶערְנֶען אִין חֶדֶר בֶּערֶעךְ בַּײ דִּי עֶלְטֶער פוּן זֶעקְס יָאר אָדֶער בֶּערֶעךְ בַּײ דִּי עֶלְטֶער פוּן זִיבְּן,
לְפִי כֹּחַ הַבֵּן וּבִנְיַן גּוּפוֹ.
according to the strength of the child and the build of his body.
לוֹיט דֶעם כּוֹחַ פוּן דֶעם זוּן אוּן דֶעם קֶערְפֶּער-בּוֹי פוּן זַײן גוּף.
וּפָחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ אֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ.
And a child who is less than the age of six, we do not bring him in to study.
אוּן אַ קִינְד וָואס אִיז וֵוײנִיגֶער וִוי דִּי עֶלְטֶער פוּן זֶעקְס, בְּרֶענְגְט מֶען אִים נִישְׁט אַרַײן צוּ לֶערְנֶען.
וּמַכֶּה אוֹתָן הַמְלַמֵּד לְהַטִּיל עֲלֵיהֶם אֵימָה.
And the teacher strikes them occasionally to cast upon them fear so they will pay attention,
אוּן דֶער מְלַמֵּד שְׁלָאגְט זֵײ אַמָאל אַרַוֹיפְצוּוָואָרְפְן אוֹיף זֵײ אַ שְׁרֶעק זֵײ זָאלְן זִיךְ צוּקוּקְן,
וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתָם מַכַּת אוֹיֵב מַכַּת אַכְזָרִי.
but he does not strike them the blow of an enemy, the blow of a cruel person.
אָבֶּער עֶר שְׁלָאגְט זֵײ נִישְׁט קֵײן שְׁלָאג פוּן אַ פַײנְט, אַ שְׁלָאג פוּן אַן אַכְזָרִי.
לְפִיכָךְ לֹא יַכֶּה אוֹתָם בְּשׁוֹטִים וְלֹא בְּמַקְלוֹת אֶלָּא בִּרְצוּעָה קְטַנָּה.
Therefore, he shall not strike them with whips and not with sticks, but only with a small strap.
דֶערְפַאר זָאל עֶר זֵײ נִישְׁט שְׁלָאגְן מִיט בַּײטְשְׁן אוּן נִישְׁט מִיט שְׁטֶעקֶענְס, נָאר בְּלוֹיז מִיט אַ קְלֵײנֶעם רִימֶען.
וְיוֹשֵׁב וּמְלַמְּדָן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וּמִקְצָת מִן הַלַּיְלָה
And the teacher sits and teaches them all of the day entirely, and a portion of the night,
אוּן דֶער מְלַמֵּד זִיצְט אוּן לֶערְנְט מִיט זֵײ דֶעם גַאנְצְן טָאג אִינְגַאנְצְן, אוּן אַ חֵלֶק פוּן דֶער נַאכְט,
כְּדֵי לְחַנְּכָן לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.
in order to train them to study by day and by night.
כְּדֵי זֵײ צוּ גֶעוואוֹינֶען צוּ לֶערְנֶען בַּײטָאג אוּן בַּײנַאכְט.
וְלֹא יִבָּטְלוּ הַתִּינוֹקוֹת כְּלָל
And the children shall not be idle from Torah study at all,
אוּן דִּי קִינְדֶער זָאלְן זִיךְ גָארְנִישְׁט מְבַטֵּל זַײן פוּן תּוֹרָה לֶערְנֶען,
חוּץ מֵעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בְּסוֹף הַיָּמִים וּבְיָמִים טוֹבִים.
except from the eves of Shabbos and Yom Tov at the end of the days, and on Yom Tov itself.
חוּץ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת אוּן עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים בַּײם סוֹף פוּן דִּי טֶעג, אוּן יָמִים טוֹבִים אַלֵײן.
אֲבָל בְּשַׁבָּת אֵין קוֹרִין בַּתְּחִלָּה אֲבָל שׁוֹנִין בָּרִאשׁוֹן.
But on Shabbos, they do not read new material at the beginning, but they review what they learned first.
אָבֶּער אוּם שַׁבָּת לֶערְנְט מֶען נִישְׁט קֵײן נַײע זַאכְן צוּם עֶרְשְׁטְן מָאל, אָבֶּער מֶען חַזֶּרְ'ט דָאס וָואס מֶען הָאט גֶעלֶערְנְט פְרִיעֶר.
וְאֵין מְבַטְּלִין הַתִּינוֹקוֹת וַאֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:
And we do not interrupt the children from their Torah study, and even for the building of the Beis HaMikdash.
אוּן מֶען שְׁטֶערְט נִישְׁט דִּי קִינְדֶער פוּן זֵײעֶר תּוֹרָה לֶערְנֶען, אוּן אַפִילוּ פַאר דֶעם בּוֹיֶען פוּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מֵנִיחַ הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא
A teacher of the children who leaves the children and goes out during the hours of learning,
אַ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת וָואס לָאזְט אִיבֶּער דִּי קִינְדֶער אוּן גֵייט אַרוֹיס אִינְמִיטְן דִּי שָׁעוֹת פוּן לֶערְנֶען,
אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן
or who does other work with them while he is supposed to be teaching,
אָדֶער וָואס טוּט אַנְדֶערֶע אַרְבֶּעט צוּזַאמֶען מִיט זֵיי בִּשְׁעַת עֶר דַארְף וֶוען לֶערְנֶען,
אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּלִמּוּדָן
or who is lazy in their instruction and does not teach them properly,
אָדֶער וָואס אִיז נַאכְלֶעסִיג אִין זֵייֶער לֶערְנֶען אוּן לֶערְנְט נִישְׁט מִיט זֵיי כָּרָאוּי,
הֲרֵי זֶה בִּכְלַל "אָרוּר עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה".
behold, this one is included in the curse of the verse, "Cursed is he who does the work of Hashem deceitfully."
אִיז עֶר בִּכְלָל דֶעם פָּסוּק'ס קְלָלָה פוּן "אָרוּר עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַשֵּׁם רְמִיָּה".
לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד
Therefore, it is not proper to appoint a teacher for Jewish children
דֶערִיבֶּער אִיז נִישְׁט פַאסִיג אוֹיפְצוּשְׁטֶעלְן אַ מְלַמֵּד פַאר אִידִישֶׁע קִינְדֶער
אֶלָּא בַּעַל יִרְאָה מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק:
unless he is a possessor of fear of Heaven, who is quick to read and to be precise in his teaching.
נָאר אוֹיב עֶר אִיז אַ בַּעַל יִרְאָה שָׁמַיִם, וָואס אִיז פְלַייסִיג צוּ לֵייעֶנֶען אוּן מְדַקְדֵּק צוּ זַיין אִין זַיין לֶערְנֶען.
וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה
And one who does not have a wife
אוּן וֶוער עֶס הָאט נִישְׁט קֵײן וַוײב
לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת
should not teach children,
זָאל נִישְׁט לֶערְנֶען מִיט קְלֵײנֶע קִינְדֶער,
מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶם הַבָּאוֹת אֵצֶל בְּנֵיהֶם.
because of their mothers who come to visit their sons, which could lead to inappropriate mingling.
וֶועגְן זֵײעֶרֶע מַאמֶעס וָואס קוּמֶען צוּ בַּאזוּכְן זֵײעֶרֶע זִין, וָואס דָאס קֶען בְּרֶענְגֶען צוּ אוּמְאױסְגֶעהַאלְטֶענֶעם אױסְמִישְׁן.
וְכָל אִשָּׁה
And any woman
אוּן יֶעדֶע פְרױ
לֹא תְּלַמֵּד תִּינוֹקוֹת
should not teach children,
זָאל נִישְׁט לֶערְנֶען מִיט קְלֵײנֶע קִינְדֶער,
מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהֵם בָּאִים אֵצֶל הַבָּנִים:
because of their fathers who come to visit the sons, which could likewise lead to inappropriate mingling.
וֶועגְן זֵײעֶרֶע טַאטֶעס וָואס קוּמֶען צוּ בַּאזוּכְן דִי זִין, וָואס דָאס קֶען פוּנְקְט אַזוֹי בְּרֶענְגֶען צוּ אוּמְאױסְגֶעהַאלְטֶענֶעם אױסְמִישְׁן.
עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת
Twenty and five children
פֿינף אוּן צװאַנציג קינדער
לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד.
may learn with one teacher.
מעגן לערנען בײַ אײן מלמד.
הָיוּ יוֹתֵר עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה
If they were more than twenty and five,
אױב זײ זענען געװען מער װי פֿינף אוּן צװאַנציג,
עַד אַרְבָּעִים
up to forty,
ביז פֿערציג,
מוֹשִׁיבִין עִמּוֹ אַחֵר
we place with him another assistant
שטעלט מען צוּ מיט אים אַ צװײטן געהילף
לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָם.
to assist him in their teaching.
אים צוּ העלפֿן מיט זײער לערנען.
הָיוּ יוֹתֵר עַל אַרְבָּעִים
If they were more than forty,
אױב זײ זענען געװען מער װי פֿערציג,
מַעֲמִידִין לָהֶם שְׁנֵי מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת:
we appoint for them two teachers of children.
שטעלט מען אױף פֿאַר זײ צװײ מלמדים פֿאַר די קינדער.
מוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן מִמְּלַמֵּד לִמְלַמֵּד אַחֵר
We may lead the child from one teacher to another
מֶען מֶעג פִירְן דֶעם קְלֵיינֶעם פוּן אֵיין מְלַמֵּד צוּ אַן אַנְדֶער מְלַמֵּד
שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ
who is faster and more diligent than him,
וָואס עֶר אִיז שְׁנֶעלֶער אוּן מֶער פְלֵייסִיג פוּן אִים,
בֵּין בְּמִקְרָא בֵּין בְּדִקְדּוּק.
whether in Scripture or whether in grammar.
סַיי אִין מִקְרָא אוּן סַיי אִין דִּקְדּוּק.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים
In what case are these words said?
אִין וָואסֶערֶע פַאל זֶענֶען דִּי וֶוערְטֶער גֶעזָאגְט?
כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּעִיר אַחַת
When both of them were in one city,
וֶוען בֵּיידֶע פוּן זֵיי זֶענֶען גֶעוֶוען אִין אֵיין שְׁטָאט,
וְלֹא הָיָה הַנָּהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם.
and the river was not separating between them.
אוּן דֶער טֵייךְ הָאט נִישְׁט מַפְסִיק גֶעוֶוען צְוִוישְׁן זֵיי.
אֲבָל מֵעִיר לְעִיר
But from city to city,
אָבֶּער פוּן שְׁטָאט צוּ שְׁטָאט,
אוֹ מִצַּד הַנָּהָר לְצִדּוֹ אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ הָעִיר
or from one side of the river to its other side, even in that same city,
אָדֶער פוּן אֵיין זַייט טֵייךְ צוּ דֶער אַנְדֶערֶער זַייט, אַפִילוּ אִין יֶענֶער זֶעלְבֶּער שְׁטָאט,
אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן
we do not lead the child there to learn,
פִירְט מֶען נִישְׁט דֶעם קְלֵיינֶעם אַהִין צוּ לֶערְנֶען,
אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בִּנְיָן בָּרִיא עַל גַּבֵּי הַנָּהָר
unless there was a strong structure serving as a bridge upon the back of the river,
אוֹיסֶער אוֹיב עֶס אִיז גֶעוֶוען אַ שְׁטַארְקֶע גֶעבַּיידֶע וָואס דִינְט אַלְס אַ בְּרִיק אוֹיפְן טֵייךְ,
בִּנְיָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפּל בִּמְהֵרָה:
a structure that is not likely to fall quickly, so that there is no danger to the child.
אַ גֶעבַּיידֶע וָואס אִיז נִישְׁט עָלוּל צוּ פַאלְן שְׁנֶעל, כְּדֵי עֶס זָאל נִישְׁט זַיין קֵיין סַכָּנָה פַארְן קִינְד.
אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד,
If one of the residents of an alleyway wished to become a teacher of children,
אויב איינער פֿון די אײַנוווינער פֿון אַ געסל האָט געוואָלט ווערן אַ מלמד פֿאַר קינדער,
אֲפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר,
and even if he is one of the residents of the shared courtyard itself,
און אפֿילו אויב ער איז איינער פֿון די אײַנוווינער פֿון דעם געמיינזאַמען הויף אַליין,
אֵין יְכוֹלִין שְׁכֵנָיו לִמְחוֹת בְּיָדוֹ.
his neighbors are not able to protest against him and prevent him from teaching, because the noise of children learning Torah is never considered a nuisance.
קענען זײַנע שכנים נישט פּראָטעסטירן קעגן אים און אים אָפּהאַלטן פֿון לערנען, ווײַל דאָס קול פֿון קינדער וואָס לערנען תּורה ווערט קיינמאָל נישט פֿאַררעכנט אַלס אַ שטער.
וְכֵן מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וּפָתַח בַּיִת לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּצִדּוֹ
And likewise, in the case of a teacher of children whose colleague came and opened a house to teach children at his side, right next door to him,
און אַזוי אויך, אין אַ פֿאַל פֿון אַ מלמד תינוקות וואָס זיין חבֿר איז געקומען און געעפֿנט אַ שטוב צו לערנען קינדער נעבן אים, גלײַך דערנעבן,
כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ תִּינוֹקוֹת אֲחֵרִים לוֹ
in order that other children will come to him,
כדי אַז אַנדערע קינדער זאָלן קומען צו אים,
אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִתִּינוֹקוֹת שֶׁל זֶה אֵצֶל זֶה,
or in order that some of the children of this first teacher will come to this new teacher,
אָדער כדי אַז טייל פֿון די קינדער פֿון דעם ערשטן מלמד זאָלן קומען צו דעם נײַעם מלמד,
אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ,
the first teacher is not able to protest against him on the grounds of competition,
איז ער נישט קיין בר הכי צו פּראָטעסטירן קעגן אים צוליב קאָנקורענץ,
שֶׁנֶּאֱמַר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":
as it is said in the Navi, "Hashem desired, for the sake of His righteousness, to make Torah great and make it glorious" through healthy competition that increases the quality of learning.
ווי עס שטייט אין נביא, "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" דורך געזונטע קאָנקורענץ וואָס פֿאַרמערט די קוואַליטעט פֿון לערנען.
This chapter outlines the essential laws of communal education, beginning with the historical enactment of Yehoshua ben Gamla to place teachers in every region and village, and the severe communal ban or destruction decreed upon any town that neglects this duty. The Rambam rules that children should begin formal study at age six or seven, depending on their health, and details the guidelines for teachers, who may use only a gentle strap for discipline rather than cruel beatings. Finally, the halachos establish a continuous schedule of learning throughout the day and into the night, which is never interrupted—even for the building of the Beis HaMikdash—allowing only for review on Shabbos and brief breaks on Erev Shabbos and Yom Tov.
דֶער קָאפִּיטְל לֵייגְט אַרָאפּ דִּי יְסוֹדוֹתְ'דִיגֶע הִלְכוֹת פוּן חִינּוּךְ הַבָּנִים, אָנְהוֹיבְנְדִיג מִיט דֶעם הִיסְטוֹרִישְׁן תַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא צוּ שְׁטֶעלְן מְלַמְּדִים אִין יֶעדֶער גֶעגְנְט אוּן שְׁטָאט, אוּן דֶעם הָארְבְן חֵרֶם אָדֶער חוּרְבָּן וָואס מִיר קְנַסְ'עֶנֶען אַ שְׁטָאט וָואס פַארְנַאכְלֶעסִיגְט דֶעם דָאזִיגְן חוֹב. דֶער רַמְבַּ"ם פַּסְקְ'נְט אַז קִינְדֶער דָארְפְן אָנְהוֹיבְן לֶערְנֶען אִין חֶדֶר בַּיי דִּי זֶעקְס אָדֶער זִיבְן יָאר, גֶעוֶוענְדֶעט לוֹיט זֵייעֶר גֶעזוּנְט-קְרַאפְט, אוּן עֶר לֵייגְט פָאר דִּי אָנְוַוייזוּנְגֶען פַאר מְלַמְּדִים, וֶועלְכֶע מֶעגְן נִיצְן בְּלוֹיז אַ לֵייכְטְן רִימֶען פַאר דִיסְצִיפְּלִין אוּן חָלִילָה נִישְׁט קֵיין גְרוֹיזַאמֶע קְלֶעפּ. צוּם סוֹף, שְׁטֶעלְן דִּי הִלְכוֹת פֶעסְט אַ כְּסֵדֶרְ'דִיגְן סֵדֶר הַלִּמּוּד אַ גַאנְצְן טָאג אוּן אַרַיין אִין דֶער נַאכְט, וָואס וֶוערְט קֵיינְמָאל נִישְׁט אָפְגֶעשְׁטֶעלְט — אֲפִילוּ נִישְׁט פַארְן בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — אוּן מֶען לָאזְט נָאר אִיבֶּערְחַזְרְן דֶעם לִמּוּד אוּם שַׁבָּת אוּן מַאכְן קוּרְצֶע הַפְסָקוֹת עֶרֶב שַׁבָּת אוּן עֶרֶב יוֹם טוֹב.
The foundation of our entire existence does not rest on the grand, sophisticated achievements of adults, but on the pure, uninterrupted breath of children learning Torah. Chazal teach us that the world itself is sustained by this pure breath, which is why we never disrupt their learning, not even to rebuild the Beis HaMikdash. This teaches us a profound lesson about our own priorities: the spiritual growth and Torah education of the next generation must come before any other project, no matter how holy or important it seems.
Because this work is so sacred, the Torah demands absolute integrity from anyone who teaches or guides children. A melammed who is lazy or distracted is described with the chilling words, 'Cursed is he who does the work of Hashem deceitfully.' When we teach our children, we cannot do it halfway or with a divided mind. It requires our full presence, patience, and a gentle hand, using only a small strap to guide, never a harsh rod, to ensure that the sweetness of Torah is never associated with cruelty.
Furthermore, the halachah rules that we do not prevent a new teacher from opening a school next to an existing one, because 'the jealousy of scribes increases wisdom.' We do not look at Torah education through the lens of business competition or personal honor. Our only goal is that Torah should be magnified and made glorious.
Today, show a child in your life, whether your own child, a grandchild, or a student, that their Torah learning is the most important thing in your world. Ask them what they learned today, listen with your full attention without looking at your phone, and let them see the joy and pride in your eyes as they speak.
דֶער יְסוֹד פוּן אוּנְזֶער גַאנְצְן קִיּוּם שְׁטֵייט נִישְׁט אוֹיף דִּי גְרוֹיסֶע, קְלוּגֶע דֶערְגְרֵייכוּנְגֶען פוּן דֶערוַואקְסֶענֶע, נָאר אוֹיף דֶעם רֵיינֶעם, אוּמְגֶעשְׁטֶערְטְן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. חֲזַ"ל לֶערְנֶען אוּנז אַז דִּי וֶועלְט אַלֵיין הַאלְט זִיךְ נָאר אוֹיף דֶעם דָאזִיגְן רֵיינֶעם אָטֶעם, אוּן דֶרְפַאר שְׁטֶעלְן מִיר קֵיינְמָאל נִישְׁט אָפּ זֵייעֶר לֶערְנֶען, אֲפִילוּ נִישְׁט כְּדֵי אוֹיפְצוּבוֹיֶען דֶעם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. דָאס לֶערְנְט אוּנְז אַ טִיפְן שִׁיעוּר אִין אוּנְזֶערֶע אַייגֶענֶע פְּרִיאָרִיטֶעטְן: דֶער רוּחְנִיּוּתְ'דִיגֶער וַואקְסְטוּם אוּן תּוֹרָה-חִינּוּךְ פוּן דֶעם קוּמֶענְדִיגְן דּוֹר מוּז קוּמֶען פַאר סַיי וֶועלְכְן אַנְדֶערְן פְּרָאיֶעקְט, פַארְשְׁטֵייט זִיךְ וִוי הֵיילִיג אָדֶער וִויכְטִיג עֶר זָאל נָאר אוֹיסְזֶען.
וִויבַּאלְד דִּי דָאזִיגֶע אַרְבֶּעט אִיז אַזוֹי הֵיילִיג, פָאדֶערְט דִּי תּוֹרָה אַן אַבְּסָאלוּטֶע עֶרְלֶעכְקֵייט פוּן יֶעדְן וָואס לֶערְנְט אָדֶער פִירְט קִינְדֶער. אַ מְלַמֵּד וָואס אִיז פוֹיל אָדֶער פַארְנַאכְלֶעסִיגְט זֵיין אַרְבֶּעט וֶוערְט בַּאשְׁרִיבְן מִיט דִּי שׁוֹידֶערְלִיכֶע וֶוערְטֶער, 'אָרוּר עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַשֵּׁם רְמִיָּה'. וֶוען מִיר לֶערְנֶען מִיט אוּנְזֶערֶע קִינְדֶער, קֶענֶען מִיר דָאס נִישְׁט טָאן הַאלְבֶּערְהֵייט אָדֶער מִיט אַ צֶעשְׁפְּרֵייטְן קָאפּ. עֶס פָאדֶערְט אוּנְזֶער גַאנְצֶע אָנְוֶועזְנְהֵייט, גֶעדוּלְד, אוּן אַן אֵיידֶעלֶע הַאנְט, נִיצְנְדִיג בְּלוֹיז אַ קְלֵיינֶעם רִימֶען צוּ פִירְן, קֵיינְמָאל נִישְׁט קֵיין שְׁוֶוערְן שְׁטֶעקְן, כְּדֵי צוּ פַארְזִיכֶערְן אַז דִּי זִיסְקֵייט פוּן תּוֹרָה זָאל קֵיינְמָאל נִישְׁט זַיין פַארְבּוּנְדְן מִיט גְרוֹיזַאמְקֵייט.
דֶערְצוּ פַּסְקְ'נְט דִּי הֲלָכָה אַז מִיר שְׁטֶערְן נִישְׁט אַ נַייעֶם מְלַמֵּד פוּן עֶפֶנֶען אַ חֶדֶר לֶעבְן אַן עֶקְזִיסְטִירְנְדְן חֶדֶר, וַוייל 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה'. מִיר קוּקְן נִישְׁט אוֹיף תּוֹרָה-חִינּוּךְ דּוּרְךְ דִּי בְּרִילְן פוּן בִּיזְנֶעס קָאנְקוּרֶענְץ אָדֶער כְּבוֹד הַשֵּׁם. אוּנְזֶער אֵיינְצִיגֶער צִיל אִיז אַז דִּי תּוֹרָה זָאל פַארְגְרֶעסֶערְט אוּן פַארְהֵיילִיגְט וֶוערְן.
הַיינְט, וַוייז פַאר אַ קִינְד אִין דַיין לֶעבְן, זָאל עֶס זַיין דַיין אַייגְן קִינְד, אַ אַיינִיקְל, אָדֶער אַ תַּלְמִיד, אַז זֵייעֶר תּוֹרָה לֶערְנֶען אִיז דָאס וִויכְטִיגְסְטֶע זַאךְ אִין דַיין וֶועלְט. פְרֶעג זֵיי וָואס זֵיי הָאבְן הַיינְט גֶעלֶערְנְט, הֶער אוֹיס מִיט דַיין גַאנְצֶער אוֹיפְמֶערְקְזַאמְקֵייט אָן קוּקְן אוֹיף דַיין טֶעלֶעפָאן, אוּן לָאז זֵיי זֶען דִּי שִׂמְחָה אוּן שְׁטַאלְץ אִין דַיינֶע אוֹיגְן וֶוען זֵיי רֶעדְן.