הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה · פֶּרֶק רְבִיעִי

אֵין מְלַמְּדִין תּוֹרָה אֶלָּא לְתַלְמִיד הָגוּן נָאֶה בְּמַעֲשָׂיו.

We do not teach Torah except to a student who is proper and attractive in his deeds,

מֶען לֶערְנְט נִישְׁט קֵײן תּוֹרָה נָאר פַאר אַ תַּלְמִיד וָואס אִיז רָאוּי אוּן שֵׁײן אִין זַײנֶע מַעֲשִׂים,

אוֹ לְתָם.

or to an innocent person who has not shown any bad traits.

אָדֶער פַאר אַן אוּמְשׁוּלְדִיגְן מֶענְטְשׁ וָואס הָאט נִישְׁט גֶעוִויזְן קֵײן שְׁלֶעכְטֶע מִדּוֹת.

אֲבָל אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה

But if he was walking in a path that is not good,

אָבֶּער אוֹיבּ עֶר אִיז גֶעגַאנְגֶען אִין אַ וֶועג וָואס אִיז נִישְׁט גוּט,

מַחְזִירִין אוֹתוֹ לַמוּטָב וּמַנְהִיגִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה

we return him to the good and we guide him in a path that is straight,

קֶערְט מֶען אִים אוּם צוּם גוּטְן אוּן מֶען פִירְט אִים אִין אַ וֶועג וָואס אִיז גְרָאד,

וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ

and we examine him to see if he has truly changed,

אוּן מֶען קוּקְט אִים נָאך צוּ זֶען אוֹיבּ עֶר הָאט זִיךְ בַּאֱמֶת גֶעבִּיטְן,

וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ.

and after that we bring him to the house of study and we teach him.

אוּן נָאכְדֶעם בְּרֶענְגְט מֶען אִים אַרַײן אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוּן מֶען לֶערְנְט מִיט אִים.

אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

Said the Sages: Anyone who teaches a student who is not proper,

הָאבְּן חֲכָמִים גֶעזָאגְט: יֶעדֶער וָואס לֶערְנְט מִיט אַ תַּלְמִיד וָואס אִיז נִישְׁט רָאוּי,

כְּאִלּוּ זָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס

it is as if he threw a stone to Mercury, which is an act of idolatry,

אִיז עֶס גְלַײךְ וִוי עֶר וָואלְט גֶעוָואֳרְפְן אַ שְׁטֵײן צוּ מֶרְקוּלִיס, וָואס דָאס אִיז אַן עֲבוֹדָה זָרָה,

שֶׁנֶּאֱמַר משלי כו ח "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד".

as it is said in Mishlei, "Like binding a stone in a sling so is he who gives to a fool honor".

וִוי עֶס שְׁטֵײט אִין מִשְׁלֵי, "וִוי צוּ בִּינְדְן אַ שְׁטֵײן אִין אַ שְׁלֵײדֶער, אַזוֹי אִיז דֶער וָואס גִיט פַאר אַ נָארִישְׁן כָּבוֹד".

וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה

And there is no honor except Torah,

אוּן עֶס אִיז נִישְׁטָא קֵײן כָּבוֹד נָאר תּוֹרָה,

שֶׁנֶּאֱמַר משלי ג לה "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ".

as it is said, "Honor the wise shall inherit".

וִוי עֶס שְׁטֵײט, "כָּבוֹד וֶועלְן דִּי חֲכָמִים יִרְשֶׁנֶען".

וְכֵן הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה

And likewise, a teacher who is not walking in a path that is good,

אוּן אַזוֹי אוֹיךְ אַ רֶבִּי וָואס גֵײט נִישְׁט אִין אַ וֶועג וָואס אִיז גוּט,

אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִין לוֹ

even though a sage great he is and all the nation need him for his wisdom,

כאָטש ער איז א גרויסער חכם און דאס גאנצע פאלק דארף אים האבן פאר זיין חכמה,

אֵין מִתְלַמְּדִין מִמֶּנּוּ עַד שׁוּבוֹ לַמּוּטָב.

we do not study from him until his return to the good,

לֶערְנְט מֶען זִיךְ נִישְׁט אָפּ פוּן אִים בִּיז עֶר קֶערְט זִיךְ אוּם צוּם גוּטְן,

שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ב ז "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא".

as it is said, "For the lips of a priest shall guard knowledge and Torah they shall seek from his mouth for a messenger of Hashem of Hosts he is".

וִוי עֶס שְׁטֵײט, "וָוארוּם דִּי לִיפְן פוּן אַ כֹּהֵן זָאלְן הִיטְן וִויסְן, אוּן תּוֹרָה זָאלְן זֵײ זוּכְן פוּן זַײן מוֹיל, וָוארוּם אַ מַלְאָךְ פוּן הַשֵּׁם צְבָאוֹת אִיז עֶר".

אָמְרוּ חֲכָמִים אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ

Said the Sages: If the teacher resembles a messenger of Hashem of Hosts, Torah they shall seek from his mouth,

הָאבְּן חֲכָמִים גֶעזָאגְט: אוֹיבּ דֶער רֶבִּי אִיז עֶנְלֶעךְ צוּ אַ מַלְאָךְ פוּן הַשֵּׁם צְבָאוֹת, זָאלְן זֵײ זוּכְן תּוֹרָה פוּן זַײן מוֹיל,

אִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ:

if not, do not seek Torah from his mouth.

אוֹיבּ נִישְׁט, זָאלְן זֵײ נִישְׁט זוּכְן תּוֹרָה פוּן זַײן מוֹיל.

כֵּיצַד מְלַמְּדִים.

How do they teach Torah to the disciples?

װי אַזױ לערנט מען תּוֹרָה מיט די תַּלְמִידִים?

הָרַב יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ

The teacher sits at the head of the study hall,

דער רבי זיצט אױבן אָן אין בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

וְהַתַּלְמִידִים מֻקָּפִים לְפָנָיו כַּעֲטָרָה

and the students are surrounded before him like a crown, in a semi-circle,

און די תַּלְמִידִים זענען אַרומגענומען פֿאַר אים װי אַ קרױן, אין אַ האַלבן קרײַז,

כְּדֵי שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם רוֹאִים הָרַב

so that they will be, all of them, seeing the teacher

כּדי זײ זאָלן אַלע זען דעם רבי'ן

וְשׁוֹמְעִים דְּבָרָיו.

and hearing his words clearly.

און הערן זײנע װערטער קלאָר.

וְלֹא יֵשֵׁב הָרַב עַל הַכִּסֵּא

And not shall sit the teacher on the chair

און דער רבי זאָל נישט זיצן אױף אַ בענקל

וְתַלְמִידָיו עַל הַקַּרְקַע

and his students on the ground, as this is disrespectful to them,

און זײנע תַּלְמִידִים אױף דער ערד, װײַל דאָס איז אַ זלזול פֿאַר זײ,

אֶלָּא אוֹ הַכּל עַל הָאָרֶץ

rather, either everyone sits on the ground,

נאָר אָדער אַלע זיצן אױף דער ערד,

אוֹ הַכּל עַל הַכִּסְאוֹת.

or everyone sits on the chairs.

אָדער אַלע זיצן אױף בענקלעך.

וּבָרִאשׁוֹנָה הָיָה הָרַב יוֹשֵׁב

And originally, in earlier generations, was the teacher sitting

און אָנהײב, אין די פֿריערדיגע דורות, פֿלעגט דער רבי זיצן

וְהַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים

and the students standing out of great awe and respect for the Torah,

און די תַּלְמִידִים פֿלעגן שטײן פֿאַר גרױס יִרְאַת הַכָּבוֹד פֿאַר דער תּוֹרָה,

וּמִקֹּדֶם חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי

and before the destruction of the House, the Second Beis HaMikdash, when weakness descended upon the world,

און פֿאַר דעם חוּרְבָּן פֿון בַּיִת שֵׁנִי, װען שװאַכקײט איז אַראָפּגעקומען אױף דער װעלט,

נָהֲגוּ הַכּל לְלַמֵּד לַתַּלְמִידִים

they accustomed everyone to teach to the students

האָט מען אײַנגעפֿירט אַז אַלע לערנען מיט די תַּלְמִידִים

וְהֵם יוֹשְׁבִים:

while they are sitting.

בְּשַׁעַת זײ זיצן.

אִם הָיָה מְלַמֵּד מִפִּיו לַתַּלְמִידִים מְלַמֵּד.

If he was teaching directly from his mouth to the students, he teaches them in this manner.

אױב עֶר פְּלֶעגְט לֶערְנֶען דִירֶעקְט פֿוּן זַײְן מוֹיל צוּ דִי תַּלְמִידִים, לֶערְנְט עֶר זֵיי אױףּ דֶעם אֹפֶן.

וְאִם הָיָה מְלַמֵּד עַל פִּי מְתַרְגֵּם

And if he was teaching by the mouth of a spokesman who broadcasts his words to the large crowd,

און אױב עֶר פְּלֶעגְט לֶערְנֶען דוּרְךְ אַ מְתֻרְגְּם וָואס פַארְשְׁפּרֵייט זַײְנֶע וֶוערְטֶער צוּם גְרוֹיסְן עוֹלָם,

הַמְתַרְגֵּם עוֹמֵד בֵּינוֹ וּבֵין הַתַּלְמִידִים

the spokesman stands between him and between the students,

שְׁטֵייט דֶער מְתֻרְגְּם צְוִוישְׁן אִים אוּן צְוִוישְׁן דִי תַּלְמִידִים,

וְהָרַב אוֹמֵר לַמְתַרְגֵּם וְהַמְתַרְגֵּם מַשְׁמִיעַ לְכָל הַתַּלְמִידִים.

and the teacher says the lesson quietly to the spokesman, and the spokesman makes it heard to all the students.

אוּן דֶער רַבִּי זָאגְט דֶעם שִׁיעוּר שְׁטִילֶערְהֵייט צוּם מְתֻרְגְּם, אוּן דֶער מְתֻרְגְּם לָאזְט הֶערְן עֶס צוּ אַלֶע תַּלְמִידִים.

וּכְשֶׁהֵם שׁוֹאֲלִין לַמְתַרְגֵּם

And when they ask questions, they address them to the spokesman;

אוּן וֶוען זֵיי פְרֶעגְן קַשְׁיוֹת, וֶוענְדְן זֵיי זִיךְ צוּם מְתֻרְגְּם;

הוּא שׁוֹאֵל לָרַב וְהָרַב מֵשִׁיב לַמְתַרְגֵּם וְהַמְתַרְגֵּם מֵשִׁיב לַשּׁוֹאֵל.

he asks the teacher, and the teacher replies to the spokesman, and the spokesman replies to the questioner.

פְרֶעגְט עֶר דֶעם רַבִּי'ן, אוּן דֶער רַבִּי עֶנְטְפֶערְט צוּם מְתֻרְגְּם, אוּן דֶער מְתֻרְגְּם עֶנְטְפֶערְט צוּם פְרֶעגֶער.

וְלֹא יַגְבִּיהַּ הָרַב קוֹלוֹ יוֹתֵר מִקּוֹל הַמְתַרְגֵּם.

And not shall raise the teacher his voice more than the voice of the spokesman, so as not to confuse the listeners.

אוּן דֶער רַבִּי זָאל נִישְׁט הֵייבְּן זַײְן קוֹל מֶער וִוי דֶעם קוֹל פוּנֶעם מְתֻרְגְּם, כְּדֵי נִישְׁט צוּ צֶעמִישְׁן דִי צוּהֶערֶער.

וְלֹא יַגְבִּיהַּ הַמְתַרְגֵּם קוֹלוֹ בְּעֵת שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הָרַב יוֹתֵר מִקּוֹל הָרַב.

And not shall raise the spokesman his voice at the time that he asks the teacher, more than the voice of the teacher, out of respect.

אוּן דֶער מְתֻרְגְּם זָאל נִישְׁט הֵייבְּן זַײְן קוֹל אִין דֶער צַײְט וָואס עֶר פְרֶעגְט דֶעם רַבִּי'ן מֶער וִוי דֶעם קוֹל פוּנֶעם רַבִּי'ן, אױס דֶרֶךְ אֶרֶץ.

אֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לֹא לִפְחֹת וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לְשַׁנּוֹת

There is no the spokesman permitted not to subtract, and not to add, and not to change anything from the teacher's words,

דֶער מְתֻרְגְּם הָאט נִישְׁט קַײְן רְשׁוּת נִישְׁט אױסְצוּלָאזְן, אוּן נִישְׁט צוּגֶעבְּן, אוּן נִישְׁט צוּ עֶנְדֶערְן גָארְנִישְׁט פוּן דֶעם רַבִּי'ס וֶוערְטֶער,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַמְתֻרְגְּמָן אָבִיו שֶׁל חָכָם אוֹ רַבּוֹ.

unless was the spokesman his father of the sage, or his teacher, in which case the teacher must show them extra honor.

אױסֶער אױב עֶס אִיז גֶעוֶוען דֶער מְתֻרְגְּם דֶער פָאטֶער פוּנֶעם חָכָם, אָדֶער זַײְן רַבִּי, וָואס אִין אַזָא פַאל דַארְף דֶער רַבִּי זֵיי אַרוֹיסְוַוײְזְן אִיבֶּערִיגֶע כָּבוֹד.

אוֹמֵר הָרַב לַמְתֻרְגְּמָן כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי אוֹ כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא מָרִי.

In such a case, says the teacher to the spokesman, "So said to me my teacher," or "So said to me my father, my master."

אִין אַזָא פַאל, זָאגְט דֶער רַבִּי צוּם מְתֻרְגְּם: "אַזוֹי הָאט מִיר גֶעזָאגְט מַײְן רַבִּי," אָדֶער "אַזוֹי הָאט מִיר גֶעזָאגְט מַײְן פָאטֶער, מַײְן הַר."

וּכְשֶׁאוֹמֵר הַמְתֻרְגְּמָן הַדְּבָרִים לָעָם

And when says the spokesman the words to the people,

אוּן וֶוען דֶער מְתֻרְגְּם זָאגְט דִי וֶוערְטֶער צוּם עַם,

אוֹמֵר בְּשֵׁם הֶחָכָם וּמַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל אֲבִי הָרַב אוֹ שֶׁל רַבּוֹ

he says them in the name of the sage, and mentions the name of of the father of the teacher, or of his teacher,

זָאגְט עֶר עֶס אִין נָאמֶען פוּנֶעם חָכָם, אוּן דֶערְמָאנְט דֶעם נָאמֶען פוּן דֶעם פָאטֶער פוּנֶעם רַבִּי'ן, אָדֶער פוּן זַײְן רַבִּי'ן,

וְאוֹמֵר כָּךְ אָמַר רַבָּנָא פְּלוֹנִי

and says, "So said our master, so-and-so,"

אוּן זָאגְט: "אַזוֹי הָאט גֶעזָאגְט אוּנְזֶער מַײְסְטֶער, פְּלוֹנִי,"

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הָרַב שְׁמוֹ שֶׁל חָכָם.

even though that not mentioned the teacher the name of of the sage explicitly when speaking to him.

כָּאטְשְׁ וָואס דֶער רַבִּי הָאט נִישְׁט דֶערְמָאנְט דֶעם נָאמֶען פוּנֶעם חָכָם קְלָאר וֶוען עֶר הָאט גֶערֶעדְט צוּ אִים.

שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת לְרַבּוֹ אוֹ לְאָבִיו בִּשְׁמוֹ:

This is because it is forbidden for a person to call his teacher or his father by his name.

דָאס אִיז וַוײְל עֶס אִיז אָסוּר פַאר אַ מֶענְטְש צוּ רוּפְן זַײְן רַבִּי'ן אָדֶער זַײְן פָאטֶער בַּײ זַײְן נָאמֶען.

הָרַב שֶׁלִּמֵּד וְלֹא הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים

The teacher who taught, and the students did not understand the lesson,

דֶער רֶבִּי וָואס הָאט גֶעלֶערְנְט, אוּן דִי תַּלְמִידִים הָאבְּן נִישְׁט פַארְשְׁטַאנֶען דֶעם שִׁיעוּר,

לֹא יִכְעֹס עֲלֵיהֶם וְיִרְגַּז

he should not become angry with them and rage at them;

זָאל עֶר זִיךְ נִישְׁט בֵּייזֶערְן אוֹיף זֵיי אוּן כַּעַסְן אוֹיף זֵיי;

אֶלָּא חוֹזֵר וְשׁוֹנֶה הַדָּבָר אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים

rather, he goes back and repeats the matter, even several times,

נָאר עֶר חַזֶרְ'ט אִיבֶּר אוּן לֶערְנְט דֶעם עִנְיָן נָאכְאַמָאל, אֲפִילוּ עֶטְלִיכֶע מָאל,

עַד שֶׁיָּבִינוּ עֹמֶק הַהֲלָכָה.

until they understand the depth of the halachah.

בִּיז זֵיי פַארְשְׁטֵייֶען דֶעם טִיפְקֵייט פוּן דֶעם הֲלָכָה.

וְכֵן לֹא יֹאמַר הַתַּלְמִיד הֵבַנְתִּי וְהוּא לֹא הֵבִין

And likewise, the student should not say, "I understood," when he did not understand;

אוּן אַזוֹי אוֹיךְ זָאל דֶער תַּלְמִיד נִישְׁט זָאגְן "אִיךְ הָאב פַארְשְׁטַאנֶען" וֶוען עֶר הָאט נִישְׁט פַארְשְׁטַאנֶען;

אֶלָּא חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים.

rather, he goes back and asks, even several times.

נָאר עֶר פְרֶעגְט נָאכְאַמָאל אוּן פְרֶעגְט אִיבֶּר, אֲפִילוּ עֶטְלִיכֶע מָאל.

וְאִם כָּעַס עָלָיו רַבּוֹ וְרָגַז

And if his teacher became angry with him and raged,

אוּן אוֹיב זַיין רֶבִּי הָאט זִיךְ גֶעבֵּייזֶערְט אוֹיף אִים אוּן גֶעכֶעסְט,

יֹאמַר לוֹ רַבִּי תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ וְדַעְתִּי קְצָרָה:

he should say to him, "My teacher, it is Torah, and I need to learn, but my mind is short and limited."

זָאל עֶר אִים זָאגְן: "רֶבִּי, תּוֹרָה אִיז דָאס, אוּן אִיךְ דָארְף לֶערְנֶען, אָבֶּר מַיין שֵׂכֶל אִיז קְלֵיין אוּן בַּאגְרֶענִיצְט."

לֹא יִהְיֶה הַתַּלְמִיד בּוֹשׁ מֵחֲבֵרָיו

The student should not be embarrassed by his colleagues

דֶער תַּלְמִיד זָאל זִיךְ נִישְׁט שֶׁעמֶען פוּן זַײנֶע חֲבֵרִים

שֶׁלָּמְדוּ מִפַּעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה

who learned and understood the lesson from the first or second time,

וָואס הָאבְּן גֶעלֶערְנְט אוּן פַארְשְׁטַאנֶען דֶעם שִׁיעוּר פוּן דֶעם עֶרְשְׁטְן אָדֶער צְוֵוײטְן מָאל,

וְהוּא לֹא לָמַד אֶלָּא אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים.

and he did not learn and grasp it except after several times.

אוּן עֶר הָאט עֶס נִישְׁט גֶעלֶערְנְט אוּן בַאגְרִיפְן נָאר נָאךְ עֶטְלִיכֶע מָאל.

שֶׁאִם נִתְבַּיֵּשׁ מִדָּבָר זֶה

For if he is embarrassed by this matter,

וַוײל אוֹיב עֶר שֶׁעמְט זִיךְ מִיט דֶעם עִנְיָן,

נִמְצָא נִכְנָס וְיוֹצֵא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ

he finds himself entering and leaving the house of study

גֶעפִינְט עֶר זִיךְ אַרַײנְגֵיין אוּן אַרוֹיסְגֵיין פוּן בֵּית הַמִּדְרָשׁ

וְהוּא אֵינוֹ לָמֵד כְּלוּם.

and he is not learning anything at all.

אוּן עֶר לֶערְנְט גָארְנִישְׁט בִּכְלָל.

לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים

Therefore, the early Sages said:

דֶערְפַאר הָאבְּן דִי פְרִיעֶרְדִיגֶע חֲכָמִים גֶעזָאגְט:

אֵין הַבַּיְשָׁן לָמֵד

'The bashful person does not learn,

'דֶער בַּײשָׁן לֶערְנְט נִישְׁט,

וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.

and the short-tempered person does not teach.'

אוּן דֶער קַפְּדָן לֶערְנְט נִישְׁט אוֹיס.'

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים

In what circumstances are these words said?

אִין וָואס פַאר אוּמְשְׁטֶענְדְן זֶענֶען דִי וֶוערְטֶער גֶעזָאגְט גֶעוָואָרְן?

בִּזְמַן שֶׁלֹּא הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים הַדָּבָר

At a time when the students did not understand the matter

אִין אַ צַײט וָואס דִי תַּלְמִידִים הָאבְּן נִישְׁט פַארְשְׁטַאנֶען דֶעם עִנְיָן

מִפְּנֵי עָמְקוֹ אוֹ מִפְּנֵי דַּעְתָּן שֶׁהִיא קְצָרָה.

because of its depth, or because of their mind which is short and limited.

צוּלִיב זַײן טִיפְקֵײט, אָדֶער צוּלִיב זַײעֶר פַארְשְׁטַאנְד וָואס אִיז קוּרְץ אוּן בַאגְרֶענִיצְט.

אֲבָל אִם נִכָּר לָרַב

But if it is apparent to the teacher

אָבֶּער אוֹיב עֶס אִיז קֶענְטִיג פַארְן רֶבִּי'ן

שֶׁהֵם מִתְרַשְּׁלִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּמִתְרַפִּין עֲלֵיהֶן

that they are lazy in the words of Torah and are lax upon them,

אַז זֵײ זֶענֶען נַאכְלֶעסִיג אִין דִי וֶוערְטֶער פוּן תּוֹרָה אוּן זֶענֶען שְׁוַואךְ דֶערִין,

וּלְפִיכָךְ לֹא הֵבִינוּ

and therefore they did not understand,

אוּן דֶערְפַאר הָאבְּן זֵײ נִישְׁט פַארְשְׁטַאנֶען,

חַיָּב לִרְגֹז עֲלֵיהֶן וּלְהַכְלִימָן בִּדְבָרִים

he is obligated to show anger at them and to shame them with words

אִיז עֶר מְחֻיָּב צוּ כַּעַסְן אוֹיף זֵײ אוּן זֵײ צוּ פַארְשֶׁעמֶען מִיט וֶוערְטֶער

כְּדֵי לְחַדְּדָם.

in order to sharpen them and wake them up from their laziness.

כְּדֵי זֵײ צוּ שַׁארְפְן אוּן אוֹיפְצוּוֶועקְן פוּן זַײעֶר פוֹילְקֵײט.

וּכְעִנְיָן זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים

And like this matter, the Sages said:

אוּן וִוי דֶעם עִנְיָן הָאבְּן חֲכָמִים גֶעזָאגְט:

זְרֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים.

'Cast fear among the students' to keep them focused.

'וַואָרְף מוֹרָא אִין דִי תַּלְמִידִים' כְּדֵי זֵײ צוּ הַאלְטְן קָאנְצֶענְטְרִירְט.

לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לָרַב

Therefore, it is not fitting for the teacher

דֶערְפַאר אִיז נִישְׁט פַאסִיג פַארְן רֶבִּי'ן

לִנְהֹג קַלּוּת רֹאשׁ לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים

to behave with lightness of head before the students,

צוּ פִירְן זִיךְ מִיט קַלּוּת רֹאשׁ פַאר דִי תַּלְמִידִים,

וְלֹא לִשְׂחֹק בִּפְנֵיהֶם

and not to jest before them,

אוּן נִישְׁט צוּ לַאכְן פַאר זֵײ,

וְלֹא לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם

and not to eat and drink with them,

אוּן נִישְׁט צוּ עֶסְן אוּן טְרִינְקֶען מִיט זֵײ,

כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶן

in order that there shall be his fear upon them,

כְּדֵי זַײן מוֹרָא זָאל זַײן אוֹיף זֵײ,

וְיִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ בִּמְהֵרָה.

and they will learn from him quickly.

אוּן זֵײ וֶועלְן שְׁנֶעל לֶערְנְט פוּן אִים.

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרַב כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַמִּדְרָשׁ

We do not ask questions of the teacher when he enters the house of study

מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט קַיין קַשְׁיוֹת דֶעם רֶבִּי'ן וֶוען עֶר קוּמְט אַרַיין אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ

עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו.

until his mind settles upon him so he can focus properly.

בִּיז זַיין גֶעמִיט בַּארוּאִיגְט זִיךְ אוֹיף אִים כְּדֵי עֶר זָאל זִיךְ קֶענֶען גֶעהֶערִיג קָאנְצֶענְטְרִירְן.

וְאֵין הַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל כְּשֶׁיִּכָּנֵס

And the student himself does not ask a question immediately when he enters

אוּן דֶער תַּלְמִיד אַלַיין פְרֶעגְט נִישְׁט קַיין קַשְׁיָא גְלַייךְ וֶוען עֶר קוּמְט אַרַיין

עַד שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיָנוּחַ.

until he settles and rests from the exertion of his journey.

בִּיז עֶר בַּארוּאִיגְט זִיךְ אוּן רוּהְט אָפּ פוּן דֶעם אָנְשְׁטְרֶענְגוּנג פוּן זַיין וֶוערְג.

וְאֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד.

And we do not ask, meaning two students should not ask questions as one.

אוּן מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט, דָאס הֵייסְט צְוֵויי תַּלְמִידִים זָאלְן נִישְׁט פְרֶעגְן קַשְׁיוֹת אִינְאֵיינֶעם.

וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרַב מֵעִנְיָן אַחֵר

And we do not ask the teacher on another subject

אוּן מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט דֶעם רֶבִּי'ן אוֹיף אַן אַנְדֶערְן עִנְיָן

אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהֵן עֲסוּקִין בּוֹ

except from that subject that they are occupied with at that moment,

נָאר פוּן דֶעם זֶעלְבְּן עִנְיָן וָואס זֵיי זֶענֶען פַארְנוּמֶען דֶערְמִיט אִין יֶענֶעם מָאמֶענְט,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ.

in order that he will not be embarrassed if he does not have the answer immediately ready.

כְּדֵי עֶר זָאל נִישְׁט גֶעשֶׁעמְט וֶוערְן אוֹיב עֶר הָאט נִישְׁט דֶעם עֶנְטְפֶער גְלַייךְ גְרֵייט.

וְיֵשׁ לָרַב לְהַטְעוֹת אֶת הַתַּלְמִידִים בִּשְׁאֵלוֹתָיו

And there is permission for the teacher to mislead the students with his questions

אוּן עֶס אִיז דָא אַ רְשׁוּת פַארְן רֶבִּי'ן צוּ פַארְפִירְן דִי תַּלְמִידִים מִיט זַיינֶע פְרָאגֶעס

וּבַמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵיהֶם כְּדֵי לְחַדְּדָן.

and with the actions that he does before them in order to sharpen them and test their reasoning.

אוּן מִיט דִי מַעֲשִׂים וָואס עֶר טוּט פַאר זֵייעֶרֶע אוֹיגְן כְּדֵי זֵיי צוּ שַׁארְפְן אוּן אוֹיסְפְּרוּאוֶוען זֵייעֶר שֵׂכֶל.

וּכְדֵי שֶׁיֵּדַע אִם זוֹכְרִים הֵם מַה שֶּׁלִּמְּדָם אוֹ אֵינָם זוֹכְרִים.

And in order that he will know if they remember what he taught them or if they do not remember.

אוּן כְּדֵי עֶר זָאל וִויסְן אוֹיב זֵיי גֶעדֶענְקֶען וָואס עֶר הָאט זֵיי גֶעלֶערְנְט אָדֶער אוֹיב זֵיי גֶעדֶענְקֶען נִישְׁט.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לִשְׁאל אוֹתָם בְּעִנְיָן אַחֵר שֶׁאֵין עוֹסְקִין בּוֹ

And there is no need to say that he has permission to ask them on another subject that they are not occupied with

אוּן עֶס פֶעלְט נִישְׁט אוֹיס צוּ זָאגְן אַז עֶר הָאט רְשׁוּת זֵיי צוּ פְרֶעגְן אוֹיף אַן אַנְדֶערְן עִנְיָן וָואס זֵיי זֶענֶען נִישְׁט פַארְנוּמֶען דֶערְמִיט

כְּדֵי לְזָרְזָם:

in order to stimulate them and keep them alert.

כְּדֵי זֵיי אוֹיפְצוּמוּנְטֶערְן אוּן הַאלְטְן וָואךְ.

אֵין שׁוֹאֲלִין מְעֻמָּד

One does not ask a Torah question while standing,

מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט קֵיין קַשְׁיָא אִין תּוֹרָה וֶוען מֶען שְׁטֵייט אוֹיפְגֶעשְׁטֶעלְט,

וְאֵין מְשִׁיבִין מְעֻמָּד

and one does not answer a question while standing,

אוּן מֶען עֶנְטְפֶערְט נִישְׁט אוֹיף אַ קַשְׁיָא וֶוען מֶען שְׁטֵייט אוֹיפְגֶעשְׁטֶעלְט,

וְלֹא מִגָּבוֹהַּ

and not from a high place,

אוּן נִישְׁט פוּן אַ הוֹיכְן אָרְט,

וְלֹא מֵרָחוֹק

and not from far away,

אוּן נִישְׁט פוּן וַוייטְנְס,

וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַזְּקֵנִים.

and not from behind the elders who are sitting before the teacher.

אוּן נִישְׁט מֵאַחֲרֵי הַזְּקֵנִים, פוּן הִינְטֶער דִּי עֶלְטֶערֶע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וָואס זִיצְן פָארְן רֶבִּי'ן.

וְאֵין שׁוֹאֲלִין הָרַב אֶלָּא בְּעִנְיָן שֶׁהֵן קוֹרִין בּוֹ.

And one does not ask the teacher except on the subject that they are currently reading in it, so as not to embarrass him.

אוּן מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט דֶעם רֶבִּי'ן נָאר אִין דֶעם עִנְיָן וָואס מֶען לֶערְנְט יֶעצְט דָארִין, כְּדֵי אִים נִישְׁט פָארְשֶׁעמֶען.

וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא מִיִּרְאָה.

And one does not ask except with awe and respect for the Torah.

אוּן מֶען פְרֶעגְט נִישְׁט נָאר מִיט מוֹרָא אוּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ פָאר דִּי תּוֹרָה.

וְלֹא יִשְׁאַל בָּעִנְיָן יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ הֲלָכוֹת:

And he should not ask on the subject more than three halachot at one time, so as not to burden the teacher.

אוּן מֶען זָאל נִישְׁט פְרֶעגְן אוֹיפְן עִנְיָן מֶער וִוי דְרַיי הֲלָכוֹת אוֹיף אַמָאל, כְּדֵי נִישְׁט מַטְרִיחַ צוּ זַיין דֶעם רֶבִּי'ן.

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ.

If there are two who asked questions of the teacher at the same time, we must prioritize them as follows:

אויב עס זענען דאָ צוויי וואָס האָבן געפרעגט פֿראַגעס פֿונעם רבי'ן אין די זעלבע צייט, דאַרף מען זיי געבן קדימה ווי פֿאָלגנד:

שָׁאַל אֶחָד כָּעִנְיָן וְשָׁאַל אֶחָד שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן

if one asked to the point, regarding the topic currently being studied, and one asked not to the point, regarding a different topic,

אויב איינער האָט געפרעגט צום ענין, איבער די טעמע וואָס מען לערנט יעצט, און איינער האָט געפרעגט שלא צום ענין, איבער אַן אַנדערע טעמע,

נִזְקָקִין לָעִנְיָן.

we attend to the one who asked the point first.

ענטפֿערט מען דעם וואָס האָט געפרעגט צום ענין ערשט.

מַעֲשֶׂה וְשֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה

If one asked about a practical case that requires an immediate halachic ruling, and the other asked about something that is not a practical case,

אויב איינער האָט געפרעגט איבער א מעשה שהיה וואָס פֿאָדערט אַן אַקטועלע הלכה למעשה, און דער צווייטער האָט געפרעגט איבער עפּעס וואָס איז נישט קיין מעשה שהיה,

נִזְקָקִין לַמַּעֲשֶׂה.

we attend to the one with the practical case.

ענטפֿערט מען דעם וואָס פֿרעגט איבער דעם מעשה שהיה.

הֲלָכָה וּמִדְרָשׁ

If one asked about a practical halacha and the other about midrash, the analytical derivation of a law,

אויב איינער האָט געפרעגט איבער אַן אַקטועלע הלכה, און דער צווייטער איבער מדרש, דאָס הייסט דאָס אַרויסלערנען אַ דין פֿון די פסוקים,

נִזְקָקִין לַהֲלָכָה.

we attend to the halacha.

ענְטפֶֿערְט מֶען אוֹיף דִי הֲלָכָה.

מִדְרָשׁ וְאַגָּדָה

If one asked about midrash and the other about aggadah, homiletic teachings,

אויב איינער האט געפרעגט איבער מדרש, און דער צווייטער איבער אגדה, מוסר און דזשאָבס פון חז"ל,

נִזְקָקִין לַמִּדְרָשׁ.

we attend to the midrash.

ענְטפֶֿערְט מֶען אוֹיף דֶעם מִדְרָש.

אַגָּדָה וְקַל וָחֹמֶר

If one asked about aggadah and the other about a kal vachomer, an a fortiori logical derivation,

אויב איינער האָט געפרעגט איבער אגדה, און דער צווייטער איבער אַ קל וחומר, אַ לאָגישער אויספֿיר פֿון אַ קליינעם ענין צו אַ גרויסן,

נִזְקָקִין לַקַּל וָחֹמֶר.

we attend to the kal vachomer.

ענְטפֶֿערְט מֶען אוֹיף דֶעם קַל וָחֹמֶר.

קַל וָחֹמֶר וּגְזֵרָה שָׁוָה

If one asked about a kal vachomer and the other about a gezeirah shavah, a derivation based on identical words in different verses,

אויב איינער האָט געפרעגט איבער אַ קל וחומר, און דער צווייטער איבער אַ גזירה שוה, אַ לערנונג באַזירט אויף ענליכע ווערטער אין די פסוקים,

נִזְקָקִין לַקַּל וָחֹמֶר.

we attend to the kal vachomer, as it is based on logical reasoning.

ענטפֿערט מען אויף דעם קל וחומר, וויבאַלד עס איז באַזירט אויף שכל און לאָגיק.

הָיוּ הַשּׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם

If the questioners were two people asking about the same type of topic, but they differ in stature:

אויב די פֿרעגערס זענען געווען צוויי מענטשן וואָס פֿרעגן איבער דעם זעלבן סאָרט ענין, אָבער זיי זענען אונטערשיידן אין זייער מדרגה:

אֶחָד חָכָם וְאֶחָד תַּלְמִיד

one is a sage and one is a student,

איינער איז אַ חכם, און איינער איז אַ תלמיד,

נִזְקָקִין לֶחָכָם.

we attend to the sage first.

ענְטפֶֿערְט מֶען דֶעם חָכָם עֶרְשְׁט.

תַּלְמִיד וְעַם הָאָרֶץ

If one is a student and the other is a common person,

אויב איינער איז אַ תלמיד, און דער צווייטער איז אַן עם הארץ,

נִזְקָקִין לַתַּלְמִיד.

we attend to the student.

ענְטפֶֿערְט מֶען דֶעם תַּלְמִיד.

שְׁנֵיהֶם חֲכָמִים שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידִים שְׁנֵיהֶם עַמֵּי הָאָרֶץ

If both of them are sages, or both of them are students, or both of them are common people,

אויב ביידע פֿון זיי זענען חכמים, אָדער ביידע פֿון זיי זענען תלמידים, אָדער ביידע פֿון זיי זענען עמי הארץ,

שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת

and both of them asked about two halachos of equal weight,

און ביידע פֿון זיי האָבן געפרעגט אויף צוויי הלכות פֿון גלייכן געוויכט,

אוֹ בִּשְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת

or about two answers they required,

אָדער אויף צוויי תשובות וואָס זיי דאַרפֿן האָבן,

אוֹ בִּשְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת שְׁנֵי מַעֲשִׂים.

or about two questions regarding two practical cases of equal urgency,

אָדער אויף צוויי פֿראַגעס איבער צוויי מעשים שהיו וואָס זענען גלייך דרינגענד,

הָרְשׁוּת בְּיַד הַמְתַרְגֵּם מֵעַתָּה:

the choice is in the hand of the spokesman, the teacher's assistant who communicates the lessons, to decide whom to answer from this point on.

איז די רשות אין די האַנט פֿונעם מתורגמן, דער וואָס פֿאַרטייטשט און גיט איבער די שיעורים פֿאַרן עולם, צו באַשליסן וועמען צו ענטפֿערן פֿון יעצט אָן.

אֵין יְשֵׁנִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

We do not sleep in the house of study,

מֶען שְׁלָאפְט נִישְׁט אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

וְכָל הַמִּתְנַמְנֵם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

and anyone who dozes in the house of study,

אוּן וֶוער עֶס דְרֶעמְפְלְט אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

חָכְמָתוֹ נַעֲשֵׂית קְרָעִים קְרָעִים.

his wisdom becomes shreds shreds, meaning it becomes fragmented and forgotten.

וֶוערְט זַײן חָכְמָה צֶערִיסְן אוֹיף שְׁטִיקֶער שְׁטִיקֶער, דָאס מֵײנְט אַז עֶס וֶוערְט צֶעבְרָאכְן אוּן פַארְגֶעסְן.

וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ משלי כג כא "וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה".

And so said Shlomo in his wisdom in the Sefer of Mishlei 23:21: "and rags will clothe drowsiness."

אוּן אַזוֹי הָאט שְׁלֹמֹה גֶעזָאגְט אִין זַײן חָכְמָה אִין סֵפֶר מִשְׁלֵי כג כא: "אוּן מִיט שְׁמָאטֶעס וֶועט אָנְטָאן דָאס דְרֶעמְלֶען".

וְאֵין מְשִׂיחִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בִּלְבַד.

And we do not converse in the house of study except with words of Torah alone.

אוּן מֶען שְׁמוּעֶסְט נִישְׁט אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ נָאר בְּלוֹיז אִין דִּבְרֵי תוֹרָה.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּתְעַטֵּשׁ אֵין אוֹמְרִים לוֹ רְפוּאָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

Even one who sneezed, we do not say to him "healing"—meaning "Assuta" or "get well"—in the house of study so as not to interrupt the learning,

אַפִילוּ וֶוער עֶס הָאט גֶענִיצְט, זָאגְט מֶען אִים נִישְׁט "רְפוּאָה", דָאס מֵײנְט אַסוּתָא אָדֶער זָאלְסְט זַײן גֶעזוּנְט, אִין בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי נִישְׁט מְבַטֵּל צוּ זַײן דֶעם לִימוּד,

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר הַדְּבָרִים.

and there is no need to say that we do not speak of other matters of mundane conversation.

אוּן עֶס פֶעלְט נִישְׁט אוֹיס צוּ זָאגְן אַז מֶען רֶעדְט נִישְׁט קַײן אַנְדֶערֶע זַאכְן פוּן פְּשׁוּטְ'ע שְׁמוּעֶסְן.

וּקְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ חֲמוּרָה מִקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת:

And the sanctity of a house of study is stricter than the sanctity of houses of assembly, which are shuls.

אוּן דִי קְדוּשָׁה פוּן אַ בֵּית הַמִּדְרָשׁ אִיז הָארְבֶּער וִוי דִי קְדוּשָׁה פוּן בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וָואס זֶענֶען שׁוּלְן.