In this opening perek of Hilchos Teshuvah, the Rambam introduces us to the beautiful and essential mitzvah of Teshuvah, showing us how Hashem in His infinite mercy always leaves the door open for us to return to Him. We will learn that the very heart of this mitzvah is Vidui—verbal confession—which is required for any sin we commit, whether it was done on purpose or by accident, and even when bringing a korban or receiving a court-imposed punishment.
The perek also guides us through the different ways Hashem grants us atonement, from the special avodah of the Se'ir HaMishtaleach (the scapegoat) on Yom Kippur during the times of the Beis HaMikdash, to the power of Teshuvah in our own times when we no longer have the Mizbe'ach. We will see how the process of cleansing our neshama depends on the severity of the transgression, showing us the path to complete forgiveness.
אִין דֶעם עֶרְשְׁטְן פֶּרֶק פוּן הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה, פִירְט אוּנְז דֶער רַמְבַּ"ם אַרַיְין אִין דֶער וַאוּנְדֶערְבָארֶער אוּן וִויכְטִיגֶער מִצְוָה פוּן תְּשׁוּבָה, אוּן וַוייזְט אוּנְז וִוי אַזוֹי הַשֵּׁם אִין זַיְין אוּמֶענְדְלִיכְן רַחְמָנוּת לָאזְט שְׁטֶענְדִיג אָפְן דִּי טִיר פַאר אוּנְז זִיךְ אוּמְצוּקֶערְן צוּ אִים. מִיר וֶועלְן לֶערְנֶען אַז דֶער עֶצֶם הַארְץ פוּן דֶער דָאזִיגֶער מִצְוָה אִיז וִוידוּי — דָאס אוֹיסְרֶעדְן מִיט דִּי לִיפְן — וָואס אִיז אַ חוֹב פַאר יֶעדְן חֵטְא וָואס מִיר בַּאגֵייעֶן, סַיי אוֹיב עֶס אִיז גֶעטָאן גֶעוָואָרְן בְּמֵזִיד אוּן סַיי בְּשׁוֹגֵג, אוּן אַפִילוּ וֶוען מֶען בְּרֶענְגְט אַ קָרְבָּן אָדֶער מֶען בַּאקוּמְט אַן עוֹנֶשׁ בֵּית דִּין.
דֶער פֶּרֶק פִירְט אוּנְז אוֹיךְ דוּרְךְ דִּי פַארְשִׁידֶענֶע וֶועגְן וִוי אַזוֹי הַשֵּׁם שֶׁענְקְט אוּנְז כַּפָּרָה, אָנְגֶעהוֹיבְן פוּן דֶער סְפֶעצִיעֶלֶער עֲבוֹדָה פוּן דֶעם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹם כִּפּוּר אִין דִּי צַיְיטְן פוּנֶעם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיז צוּ דֶער כֹּחַ פוּן תְּשׁוּבָה אִין אוּנְזֶערֶע צַיְיטְן וֶוען מִיר הָאבְן שׁוֹין נִישְׁט דֶעם מִזְבֵּחַ. מִיר וֶועלְן זֶען וִוי אַזוֹי דֶער פְּרָאצֶעס פוּן רֵיינִיגְן אוּנְזֶער נְשָׁמָה וֶוענְדְט זִיךְ אִין דֶער שְׁוֶוערְקַיְיט פוּנֶעם חֵטְא, וָואס דָאס וַוייזְט אוּנְז דֶעם וֶועג צוּ אַ פוּלְקוּמֶער מְחִילָה.
כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַּעֲשֶׂה
Regarding all mitzvot of the Torah, whether a positive command or a negative command,
בְּנוֹגֵעַ צוּ אַלֶּע מִצְוֹת פֿוּן דֶּער תּוֹרָה, סײַ אַ מִצְוַת עֲשֵׂה אוּן סײַ אַ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה,
אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה
if a person transgresses one of them, whether willfully or inadvertently,
אוֹיבּ אַ מֶענְטְשׁ הָאט אִיבֶּערְגֶעטְרֶעטְן אֵיינֶע פֿוּן זֵיי, סײַ בְּמֵזִיד אוּן סײַ בְּשׁוֹגֵג,
כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ
when he performs repentance and returns from his sin,
ווֶען עֶר טוּט תְּשׁוּבָה אוּן קֶערְט זִיךְ אוּם פֿוּן זֵיין זִינְד,
חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא
he is obligated to confess before God, blessed is He,
אִיז עֶר מְחֻיָּב מִתְוַדֶּה צוּ זַיין פֿאַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ" וְגוֹ' "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ"
as it is said in the Torah, "a man or a woman when they commit" etc. "and they shall confess their sin which they committed."
וִוי עֶס שְׁטֵייט אִין דֶּער תּוֹרָה: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ" וְגוֹ׳ "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ".
זֶה וִדּוּי דְּבָרִים.
This refers to a confession of words.
דָּאס מֵיינְט אַ וִדּוּי דְּבָרִים דּוּרְךְ רֶעדְן מִיט דִּי לִיפְּן.
וִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה.
And this confession is a positive mitzvah.
אוּן דֶּער וִדּוּי אִיז אַ מִצְוַת עֲשֵׂה.
כֵּיצַד מִתְוַדִּין.
How does one confess?
וִויאַזֹוי אִיז מֶען מִתְוַדֶּה?
אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ
The sinner says: "I implore You, Hashem, I sinned, I transgressed, I rebelled before You, and I did such and such,
דֶּער חוֹטֵא זָאגְט: "אָנָּא הַשֵּׁם, חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ,
וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה".
and behold, I regret and am embarrassed by my deeds, and forever I will not return to this thing."
וְהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבוֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה".
וְזֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי.
And this is the essence of confession.
אוּן דָּאס אִיז דֶּער עִקָּר פֿוּן וִדּוּי.
וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
And whoever increases to confess and elaborates on this matter, behold, this is praiseworthy.
אוּן וֶוער עֶס מֶערְט מִתְוַדֶּה צוּ זַיין אוּן פֿאַרְצִיט אִין דֶּעם עִנְיָן, דֶּער אִיז מְשֻׁבָּח.
וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן
And likewise, those obligated in sin offerings and guilt offerings, at the time that they bring their sacrifices for their inadvertent transgression or for their willful transgression,
אוּן אַזֹוי אױךְ דִּי וָואס זֶענֶען מְחֻיָּב חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אִין דֶּער צַייט וָואס זֵיי בְּרֶענְגֶען זֵייעֶרֶע קָרְבָּנוֹת פֿאַר זֵייעֶר שׁוֹגֵג אָדֶער פֿאַר זֵייעֶר מֵזִיד,
אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּקָרְבָּנָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים
do not attain atonement for themselves with their sacrifice until they perform repentance and confess a confession of words,
וֶוערְט זֵיי נִישְׁט מְכֻפָּר דּוּרְךְ זֵייעֶר קָרְבָּן בִּיז זֵיי טוּעֶן תְּשׁוּבָה אוּן זֶענֶען מִתְוַדֶּה אַ וִדּוּי דְּבָרִים,
שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ".
as it is said, "and he shall confess that he sinned upon it."
וִוי עֶס שְׁטֵייט: "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ".
וְכֵן כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וּמְחֻיְּבֵי מַלְקוֹת
And likewise, all those liable to deaths of Beis Din and those liable to lashes
אוּן אַזֹוי אױךְ אַלֶּע וָואס זֶענֶען מְחֻיָּב מִיתוֹת בֵּית דִּין אוּן דִּי וָואס זֶענֶען מְחֻיָּב מַלְקוֹת,
אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּמִיתָתָן אוֹ בִּלְקִיָּתָן עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ.
do not attain atonement for themselves through their death or through their lashes until they perform repentance and confess.
וֶוערְט זֵיי נִישְׁט מְכֻפָּר דּוּרְךְ זֵייעֶר מִיתָה אָדֶער דּוּרְךְ זֵייעֶרֶע מַלְקוֹת בִּיז זֵיי טוּעֶן תְּשׁוּבָה אוּן זֶענֶען מִתְוַדֶּה.
וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ
And likewise, one who injures his fellow and one who damages his property,
אוּן אַזֹוי אױךְ אֵיינֶער וָואס קְלַאפְּט אָן זֵיין חָבֵר אָדֶער שֶׁעָדִיגְט זֵיין גֶעלְט,
אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר
even though he paid him what he is obligated to him, he does not attain atonement
כאָטש ער האט אים באצאלט וואס ער איז אים שולדיג, ווערט אים נישט מכופר,
עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם
until he confesses and returns from doing like this ever,
בִּיז עֶר אִיז מִתְוַדֶּה אוּן קֶערְט זִיךְ אוּם פֿוּן צוּ טוּן אַזָא זַאךְ מֶער קֵיינְמָאל,
שֶׁנֶּאֱמַר "מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם".
as it is said, "from all sins of man."
וִוי עֶס שְׁטֵייט: "מִכֹּל חַטַּאת הָאָדָם".
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְפִי שֶׁהוּא כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
Regarding the goat that is sent to Azazel on Yom Kippur, since it is an atonement for all of Yisrael,
לגַבֵּי דֶער שׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וָואס מֶען שִׁיקְט קַיין עֲזָאזֵל יוֹם כִּפּוּר, וִויבַּאלְד עֶר אִיז אַ כַּפָּרָה אױף גַאנְץ כְּלַל יִשׂרָאֵל,
כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְוַדֶּה עָלָיו עַל לְשׁוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל
the Kohen Gadol confesses upon it on the tongue of all of Yisrael,
טוּט דֶער כֹּהֵן גָדוֹל מִתְוַדֶּה זַיין אױף אִים אִין נָאמֶען פוּן גַאנְץ כְּלַל יִשׂרָאֵל,
שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז כא "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
as it is said in the Torah in Vayikra 16:21, "And he shall confess upon it all of the iniquities of the children of Yisrael".
אַזױ וִוי עֶס שְׁטֵייט אִין דֶער תּוֹרָה אִין וַיִּקְרָא טז כא, "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (אוּן עֶר זאָל מִתְוַדֶּה זַיין אױף אִים דִי אַלֶע זִינְד פוּן דִי קִינְדֶער פוּן יִשׂרָאֵל).
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת,
The goat that is sent atones for all transgressions in the Torah, the light and the severe,
דֶער שׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ טוּט מְכַפֵּר זַיין אױף אַלֶע עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, דִי קַלּוֹת אוּן דִי חֲמוּרוֹת,
בֵּין שֶׁעָבַר בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁעָבַר בִּשְׁגָגָה,
whether that he transgressed intentionally, whether that he transgressed inadvertently,
סַיי אױב עֶר הָאט עוֹבֵר גֶעוֶוען בְּמֵזִיד, סַיי אױב עֶר הָאט עוֹבֵר גֶעוֶוען בְּשׁוֹגֵג,
בֵּין שֶׁהוֹדַע לוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הוֹדַע לוֹ,
whether that it became known to him, whether that not it became known to him,
סַיי אױב עֶס אִיז אִים בַּאקַאנְט גֶעוָוארְן, סַיי אױב עֶס אִיז אִים נִישְׁט בַּאקַאנְט גֶעוָוארְן,
הַכּל מִתְכַּפֵּר בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
everything is atoned for by the goat that is sent.
אַלֶעס וֶוערְט מְכוּפָּר דוּרְךְ דֶעם שׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
וְהוּא שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.
And this is provided that he made teshuvah.
אוּן דָאס אִיז נָאר מִיט דֶעם תְּנַאי אַז עֶר הָאט תְּשׁוּבָה גֶעטָאן.
אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵין הַשָּׂעִיר מְכַפֵּר לוֹ אֶלָּא עַל הַקַּלּוֹת.
But if not he made teshuvah, does not the goat atone for him except for the light ones.
אָבֶּער אױב עֶר הָאט נִישְׁט תְּשׁוּבָה גֶעטָאן, טוּט דֶער שׂעִיר אִים נִישְׁט מְכַפֵּר זַיין נָאר אױף דִי קַלּוֹת.
וּמַה הֵן הַקַּלּוֹת וּמַה הֵן הַחֲמוּרוֹת.
And what are the light ones, and what are the severe ones?
אוּן וָואס זֶענֶען דִי קַלּוֹת, אוּן וָואס זֶענֶען דִי חֲמוּרוֹת?
הַחֲמוּרוֹת הֵן שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ כָּרֵת.
The severe ones are those that one is liable for them death of the court of law or karet.
דִי חֲמוּרוֹת זֶענֶען דִי וָואס מֶען אִיז חַיָּב אױף זֵיי מִיתַת בֵּית דִּין אָדֶער כָּרֵת.
וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת הֲרֵי הֵן מִן הַחֲמוּרוֹת.
And an oath of vanity and falsehood, even though that there is not in them karet, behold they are among the severe ones.
אוּן אַ שְׁבוּעַת שָׁוְא אוּן שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, אַפִילוּ אַז עֶס אִיז נִישְׁט דָא אִין זֵיי קַיין כָּרֵת, זֶענֶען זֵיי דָאךְ פוּן דִי חֲמוּרוֹת.
וּשְׁאָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת הֵם הַקַּלּוֹת:
And the rest of commandments of do not and commandments of do that there is not in them karet, they are the light ones.
אוּן דִי אִיבֶּערוּקֶע מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אוּן מִצְוֹת עֲשֵׂה וָואס עֶס אִיז נִישְׁט דָא אִין זֵיי קַיין כָּרֵת, זֵיי זֶענֶען דִי קַלּוֹת.
בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם
At this time, when the Beis HaMikdash is not standing,
אִין דֶער אִיצְטִיגֶער צַייט, וֶוען דֶער בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שְׁטֵייט נִישְׁט,
וְאֵין לָנוּ מִזְבַּח כַּפָּרָה
and we do not have an altar of atonement to bring korbanos upon,
אוּן מִיר הָאבְּן נִישְׁט קַיין מִזְבֵּחַ פַאר כַּפָּרָה צוּ בְּרֶענְגֶען אוֹיף אִים קָרְבָּנוֹת,
אֵין שָׁם אֶלָּא תְּשׁוּבָה.
there is nothing there left to bring us forgiveness but teshuvah.
אִיז גָארְנִישְׁט דָא וָואס זָאל אוּנְז בְּרֶענְגֶען מְחִילָה אוֹיסֶער תְּשׁוּבָה.
הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת.
And teshuvah atones for all transgressions.
אוּן תְּשׁוּבָה טוּט מְכַפֵּר זַיין אוֹיף אַלֶע עֲבֵירוֹת.
אֲפִלּוּ רָשָׁע כָּל יָמָיו
Even if one was a wicked person all his days,
אַפִילוּ אוֹיבּ אַיינֶער אִיז גֶעוֶוען אַ רָשָׁע זַיין גַאנְץ לֶעבְּן,
וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה
and he did teshuvah at the very end of his life,
אוּן עֶר הָאט גֶעטוּן תְּשׁוּבָה צוּם סוֹף פוּן זַיין לֶעבְּן,
אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵרִשְׁעוֹ
we do not mention to him any thing from his wickedness anymore in Heaven,
דֶערְמָאנְט מֶען אִים נִישְׁט גָארְנִישְׁט פוּן זַיין רִשְׁעוּת מֶער אִין הִימְל,
שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לג יב "רִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ".
as it is said by the Navi Yechezkel: "The wickedness of the wicked, he will not stumble in it on the day of his return from his wickedness."
וִוי עֶס שְׁטֵייט דוּרְךְ דֶעם נָבִיא יְחֶזְקֵאל: "דָאס רִשְׁעוּת פוּן דֶעם רָשָׁע, עֶר וֶועט נִישְׁט דוּרְכְגֶעשְׁפְרוֹיכְלְט וֶוערְן דֶערִין אִין דֶעם טָאג וָואס עֶר קֶערְט זִיךְ אוּם פוּן זַיין רִשְׁעוּת."
וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים
And the essence of Yom Kippur atones for those who return in teshuvah,
אוּן דֶער עֶצֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים טוּט מְכַפֵּר זַיין פַאר דִי וָואס טוּעְן תְּשׁוּבָה,
שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז ל "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם":
as it is said in the Torah: "For on this day it will atone for you to cleanse you."
וִוי עֶס שְׁטֵייט אִין דֶער תּוֹרָה: "וַוייל אִין דֶעם דָאזִיגְן טָאג וֶועט עֶס מְכַפֵּר זַיין אוֹיף אַייךְ אַייךְ צוּ רַיינִיגְן."
אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכּל וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
Even though repentance atones for everything, and the essence of Yom Kippur atones for our sins,
כאָטש תשובה טוט אלעס מכפר זיין, און דער עצם יום הכיפורים טוט מכפר זיין אויף אונזערע זינד,
יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִים לִשְׁעָתָן
there are transgressions that are atoned for immediately upon doing teshuvah,
איז דאָ עֲבֵירוֹת וואָס ווערן מְכֻפָּר גלײַך נאָכדעם וואָס מען טוט תְּשׁוּבֿה,
וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין מִתְכַּפְּרִים אֶלָּא לְאַחַר זְמַן.
and there are transgressions that are not atoned for except after a passage of time.
און עס זענען דאָ עֲבֵירוֹת וואָס ווערן נישט מְכֻפָּר נאָר נאָך אַ געוויסע צײַט.
כֵּיצַד.
How so?
וויאַזוי?
עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה
If a person transgressed a positive commandment that does not carry the punishment of karet, and he did teshuvah,
אויב אַ מענטש האָט עוֹבֿר געווען אויף אַ מִצְוַת עֲשֵׂה וואָס האָט נישט קיין כָּרֵת, און ער האָט געטאָן תְּשׁוּבֿה,
אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ,
he does not move from there until they forgive him completely from Shamayim;
רירט ער זיך נישט פֿון דאָרט ביז מען טוט אים מוֹחֵל זײַן אינגאַנצן מִן הַשָּׁמַיִם;
וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר ירמיה ג כב "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" וְגוֹ'.
and regarding these it is said in the Navi, "Return, rebellious children, I will heal your rebelliousness" etc.
און אויף די דאָזיקע ווערט געזאָגט אין נָבֿיא, "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבוֹתֵיכֶם" וגו'.
עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה,
If he transgressed a negative commandment that does not carry karet and not death by the Beis Din, and he did teshuvah,
אויב ער האָט עוֹבֿר געווען אויף אַ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וואָס האָט נישט קיין כָּרֵת און נישט קיין מִיתַת בֵּית דִּין, און ער האָט געטאָן תְּשׁוּבֿה,
תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
the teshuvah suspends the punishment and Yom Kippur atones for it fully;
טוט די תְּשׁוּבֿה תּוֹלֶה זײַן די שטראָף, און יוֹם הַכִּפּוּרִים טוט מְכַפֵּר זײַן דערויף אינגאַנצן;
וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר ויקרא טז ל "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם".
and regarding these it is said in the Torah, "For on this day it will atone for you."
און אויף די דאָזיקע ווערט געזאָגט אין דער תּוֹרָה, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם".
עָבַר עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה,
If he transgressed sins punishable by karet or death by the Beis Din, and he did teshuvah,
אויב ער האָט עוֹבֿר געווען אויף עֲבֵירוֹת וואָס האָבן כָּרֵת אָדער מִיתַת בֵּית דִּין, און ער האָט געטאָן תְּשׁוּבֿה,
תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו גּוֹמְרִין לוֹ הַכַּפָּרָה.
the teshuvah and Yom Kippur suspend the judgment, and sufferings that come upon him complete the atonement for him.
טוען די תְּשׁוּבֿה און יוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה זײַן דעם דִין, און יִסּוּרִים וואָס קומען אויף אים ענדיקן פֿאַר אים די כַּפָּרָה.
וּלְעוֹלָם אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִין,
And indeed, he is never atoned with a complete atonement until sufferings come upon him,
און בֶּאֱמֶת ווערט אים קיינמאָל נישט מְכֻפָּר אַ כַּפָּרָה גְמוּרָה ביז עס קומען אויף אים יִסּוּרִים,
וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר תהילים פט לג "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם".
and regarding these it is said in Tehillim, "And I will punish their transgression with a rod, and their iniquity with plagues."
און אויף די דאָזיקע ווערט געזאָגט אין תְּהִלִּים, "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם".
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר
In what case are these words said? When he did not desecrate the Name of Hashem at the time that he transgressed;
אין וועלכן פֿאַל זענען די ווערטער געזאָגט געוואָרן? ווען ער האָט נישט מְחַלֵּל געווען הַשֵּׁם בְּשַׁעַת ער האָט עוֹבֿר געווען;
אֲבָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וּבָאוּ עָלָיו יִסּוּרִין
but one who desecrates the Name, even though he did teshuvah, and Yom Kippur arrived, and he stands firm in his teshuvah, and sufferings came upon him,
אָבער דער וואָס טוט מְחַלֵּל זײַן הַשֵּׁם, כאָטש ער האָט געטאָן תְּשׁוּבֿה, און יוֹם הַכִּפּוּרִים איז אָנגעקומען, און ער שטייט פֿעסט אין זײַן תְּשׁוּבֿה, און יִסּוּרִים זענען געקומען אויף אים,
אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּמוּת.
he is not atoned with a complete atonement until he dies.
ווערט אים נישט מְכֻפָּר אַ כַּפָּרָה גְמוּרָה ביז ער שטאַרבט.
אֶלָּא תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין שְׁלָשְׁתָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת
Rather, teshuvah, Yom Kippur, and sufferings—the three of them suspend the punishment, and death atones completely,
נאָר תְּשׁוּבֿה, יוֹם הַכִּפּוּרִים, און יִסּוּרִים — אַלע דרײַ אינאיינעם טוען תּוֹלֶה זײַן די שטראָף, און די מִיתָה טוט מְכַפֵּר זײַן אינגאַנצן,
שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כב יד "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת וְגוֹ' אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן":
as it is said, "And it was revealed in my ears by Hashem of Hosts... surely this iniquity shall not be atoned for you until you die."
אַזוי ווי עס שטייט, "וְנִגְלָה בְאָזְנֵי ה' צְבָאוֹת וגו' אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן".
The Rambam begins by establishing that Vidui is a positive mitzvah of the Torah, outlining its essential text of regret, shame, and a firm commitment never to repeat the sin. He explains that sacrifices, court punishments, and even financial restitution do not bring atonement without sincere Teshuvah and Vidui. The chapter then details the unique power of the Se'ir HaMishtaleach on Yom Kippur to atone for various sins, and emphasizes that today, in the absence of the Beis HaMikdash, Teshuvah alone is what atones for all transgressions. Finally, the Rambam categorizes the four pathways of atonement, explaining how Teshuvah, Yom Kippur, suffering, and ultimately death work together to fully cleanse a person depending on the severity of the sin, culminating in the gravity of Chilul Hashem.
דֶער רַמְבַּ"ם הֵייבְט אָן מִיט דֶעם וָואס עֶר שְׁטֶעלְט פָאר אַז וִוידוּי אִיז אַ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, אוּן עֶר לֵייגְט אוֹיס דֶעם יְסוֹדוֹת'דִיגְן נוּסַח פוּן חֲרָטָה, בּוּשָׁה, אוּן אַ פֶעסְטֶע קַבָּלָה אוֹיף לְהַבָּא נִישְׁט אִיבֶערְצוּחַזְרְ'ן דֶעם חֵטְא. עֶר מַסְבִּירְ'ט אַז קָרְבָּנוֹת, מַלְקוּת אוּן מִיתוֹת בֵּית דִּין, אוּן אַפִילוּ תַּשְׁלוּמֵי מָמוֹן בְּרֶענְגְן נִישְׁט קֵײן כַּפָּרָה אָן אַן אוֹיפְרִיכְטִיגֶע תְּשׁוּבָה אוּן וִוידוּי. דֶער פֶּרֶק טוּט דֶערְנָאךְ מְפָרֵט זַיְין דֶעם אֵייגְנַארְטִיגְן כֹּחַ פוּן דֶעם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אוּם יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר צוּ זַיְין פַארְשִׁידֶענֶע עֲבֵירוֹת, אוּן בַּאטאָנְט אַז הַיְינְטִיגְן טָאג, וֶוען מִיר הָאבְן נִישְׁט דֶעם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אִיז תְּשׁוּבָה אַלֵיְין דָאס וָואס מְכַפֵּר אִיז אוֹיף אַלֶע עֲבֵירוֹת. צוּם סוֹף, טוּט דֶער רַמְבַּ"ם קַאטֶעגָארִיזִירְן דִּי פִיר חִילוּקֵי כַּפָּרָה, מַסְבִּיר גֶעוֶוענְדִיג וִוי אַזוֹי תְּשׁוּבָה, יוֹם כִּפּוּר, יִסּוּרִים, אוּן צוּם סוֹף מִיתָה אַרְבֶּעטְן אִינְאֵיינֶעם מְטַהֵר צוּ זַיְין אַ מֶענְטְשׁ אִינְגַאנְצְן לוֹיט דֶער חוֹמֶר הַדִּין פוּנֶעם חֵטְא, בִּיז צוּ דֶער גָאר הָארְבֶּער עֲבֵירָה פוּן חִלּוּל הַשֵּׁם.
The central chiddush of this sugya is that teshuvah is never just a feeling in the heart; it requires "vidui devarim", the actual verbal confession of our mistakes before Hashem. The Rambam teaches us that even if a person brings a korban, pays back money they owe, or undergoes court-ordered punishment, their atonement is not complete until they physically speak the words of confession. There is a unique spiritual power in taking our vague feelings of regret and shaping them into clear, spoken words before Hashem.
When we keep our mistakes locked inside our minds, they remain blurry, and the yetzer hara can easily make us forget them or rationalize them away. By speaking them out loud in private prayer, we bring them into reality, which forces us to take true responsibility. The Torah gives us a simple, beautiful formula for this avodah: we state what we did, we express our sincere regret and embarrassment, and we resolve to do better. This verbal release is where the healing of the neshama truly begins.
Today, take two minutes to stand in a quiet corner alone with Hashem. Speak out loud, in your own words, one specific mistake you made recently, express your regret, and ask Hashem for the strength to do better next time.
דֶער צֶענְטְרָאלֶער חִידּוּשׁ פוּן דֶער סוּגְיָא אִיז אַז תְּשׁוּבָה אִיז קֵיְינְמָאל נִישְׁט בְּלוֹיז אַ גֶעפִיל אִין הַארְצְן; עֶס פָאדֶערְט זִיךְ "וִוידוּי דְּבָרִים", דָאס מַמָּשׁ אוֹיסְרֶעדְן מִיט דִּי לִיפְן אוּנְזֶערֶע טָעוּתִים פַאר הַשֵּׁם. דֶער רַמְבַּ"ם לֶערְנְט אוּנְז אַז אַפִילוּ אוֹיב אַ מֶענְטְשׁ בְּרֶענְגְט אַ קָרְבָּן, בַּאצָאֳלט גֶעלְט וָואס עֶר אִיז שׁוּלְדִיג, אָדֶער גֵייט דוּרְךְ אַן עוֹנֶשׁ פוּן בֵּית דִּין, אִיז זַיְין כַּפָּרָה נִישְׁט בִּשְׁלֵימוּת בִּיז עֶר רֶעדְט פִיזִיש אוֹיס דִּי וֶוערְטֶער פוּן וִוידוּי. עֶס לִיגְט אַ סְפֶעצִיעֶלֶער רוּחְנִיּוּת'דִיגֶער כֹּחַ אִין דֶעם וָואס מִיר נֶעמֶען אוּנְזֶערֶע אוּמְקְלָארֶע גֶעפִילְן פוּן חֲרָטָה אוּן מִיר פַארְעֶמְן זֵיי אוֹיס אִין קְלָארֶע, אַרוֹיסְגֶערֶעדְטֶע וֶוערְטֶער פַאר הַשֵּׁם.
וֶוען מִיר הַאלְטְן אוּנְזֶערֶע טָעוּתִים אֵיינְגֶעשְׁפַּארְט אִין קָאפּ, בְּלַיְיבְן זֵיי פַארְנֶעפְלְט, אוּן דֶער יֵצֶר הָרָע קֶען אוּנְז גְרִינְג מַאכְן פַארְגֶעסְן דֶערְפוּן אָדֶער זוּכְן תֵּירוּצִים זִיךְ פַארְעֶנְטְפֶערְן. דוּרְךְ דֶעם וָואס מִיר רֶעדְן זֵיי אוֹיס הוֹיךְ אִין אַ פְּרִיוַואטֶע תְּפִילָה, בְּרֶענְגְן מִיר זֵיי אַרַיְין אִין דֶער מְצִיאוּת, וָואס דָאס צוּוִוינְגְט אוּנְז צוּ נֶעמֶען אַן אֶמֶתְ'ע אַחְרָיוּת. דִּי תּוֹרָה גִיט אוּנְז אַ פָּשׁוּטְ'ן, וַאוּנְדֶערְבָארְן נוּסַח פַאר דֶער דָאזִיגֶער עֲבוֹדָה: מִיר זָאגְן אוֹיס וָואס מִיר הָאבְן גֶעטָאן, מִיר דְרִיקְן אוֹיס אוּנְזֶער אוֹיפְרִיכְטִיגֶע חֲרָטָה אוּן בּוּשָׁה, אוּן מִיר נֶעמֶען זִיךְ פַאר צוּ טָאן בֶּעסֶער. דָאס אַרוֹיסְגֶערֶעדְט מִיט דִּי לִיפְן אִיז דֶער אָרְט וִואוּ דִּי רְפוּאַת הַנֶּשָׁמָה הֵייבְט זִיךְ בַּאמֶעט אָן.
נֶעם הַיְינְט צְוֵויי מִינוּט זִיךְ צוּ שְׁטֶעלְן אִין אַ שְׁטִילְן וִוינְקְל אַלֵיְין מִיט הַשֵּׁם. רֶעד הוֹיךְ, מִיט דַיְינֶע אֵייגֶענֶע וֶוערְטֶער, אֵין סְפֶעצִיפִישְׁן טָעוּת וָואס דוּ הָאסְט לֶעצְטְנְס גֶעטָאן, דְרִיק אוֹיס דַיְין חֲרָטָה, אוּן בֶּעט הַשֵּׁם פַאר כֹּחַ צוּ קֶענֶען טָאן בֶּעסֶער דָאס קוּמֶענְדִיגֶע מָאל.